כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2017
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
זכרונות מעונת השאלות המפגרות.
בשבוע השני עוד מותר לי להיות מפגרת. כל איזה זמן אני מתלבטת מה עדיף: לשאול שאלה טפשית או לעשות משהו טיפשי. אני נוטה להעדיף לשאול, במיוחד בתקופה הזו, שבה הפיגור הוא לגיטימי כי אני עוד חדשה. מצד שני רגע אחרי שעונים לי איזו תשובה אלמנטרית אני מרגישה ממש מפגרת, וקצת מתחרטת ששאלתי בכלל. מצד הראשון, אני יודעת שאם אני עושה טעות אני יכולה לדפוק עבודה של חצי יום, וחבל לי על חצי יום. מתי נגמרים ימי החסד של השאלות המפגרות? אני מקווה שהן יגמרו לא לפני שאצליח להיות יותר מרוכזת בעבודה עצמה ופחות בלחפש דברים או להבין את ההיררכיה הפלואידית והפוליטיקה הסוציולוגית של הסטארטפ. (הממ. עם הקוראים הסליחה).
במקביל לרשות שאני נותנת לעצמי בתחום השאלות המפגרות, הוספתי לעצמי שתי חובות. חובה אחת היא להגיע בזמן ולהשאר כמה שצריך, מה שהופך את הימים שלי לארוכים מאוד, ובעיקר מוקדמים מאוד. פתאום אני צריכה להתרגל לקום ולהתחיל לתפקד הרבה לפני שבדרך כלל, וזה קשה לי נורא. אולי זה מסביר באופן חלקי את השאלות המפגרות שלי, אבל רק לעצמי. וכמה שאני מותשת לקראת סוף היום!! אני לא מצליחה להבין איך לאנשים שעובדים במשרה מלאה יש עוד כוח לצאת לבלות אחרי העבודה. איך אני אכיר ככה בחור?! חברה אמרה לי שהעייפות הזו תעבור אחרי תקופה של הסתגלות. כמה זמן זה הסתגלות? אני מקווה שבקרוב.
החובה השניה ששמתי לעצמי היא לעשות בעבודה משהו חיובי בכל יום. האפשרויות מגוונות, ואני עוברת דרכן לאיטי. המטרה היא שבסופו של יום, כשמישהו יכול להגיד לעצמו, "זותי, אני מקווה שלא עשינו טעות כשלקחנו אותה", לא יוכל אלא להזכר מיד במאמר המעולה שמצאתי (אחרי שחיפשתי כל הלילה, כן?), או בתוויות המודפסות שהכנתי לחומרים, או בבטטה שהעמדתי בצנצנת במטבח המשותף, או בחנוכיה המגנטית, או במשהו אחר שגרם לכולם לחייך.
כמובן שהצורך הזה להוכיח את עצמי בא מחוסר הבטחון שאני מרגישה במקום החדש שלי. זה סימן שטוב לי, ושאיכפת לי. זה נראה לי טבעי בעונת השאלות המפגרות, שבה אני צריכה למצוא את מקומי, לפרוש את נוצותיי ולעשות קצת רושם. אחר כך יבוא החורף ובו ארגיש מוכנה להתחיל לקנן. נראה לי שהשולחן השמאלי, זה שליד החלון, יוכל להתאים.
| |
דברים שרואים מהמקום החדש שלי
מהמקום החדש שלי רואים מגדל מים. בערב, כשהתכלת מסמיקה, רוקדת שם להקה של זרזירים. עוד מוקדם להגיד איך יהיה לי שם, אבל היום הראשון הזה נגמר מחוייך, ועם חשק לעוד. על פניו נראה, שבמקום החדש שלי השכילו לבחור אותי. שבמקומות החלשים שלהם יבלטו החוזקות שלי. שהסגנון מתאים, וגם הקצב.
צריך אולי להסתייג ולהגיד "בינתיים", אבל אני לא רוצה.
חוצמזה, בשבועיים האחרונים, כשהזרזירים של העבודה כבר ישנים, מישהו שהכרתי מזמן וחיבבתי מאוד מגשש אלי. בהתחלה לא הייתי בטוחה, אבל עכשיו פתאום, כנות גמורה. אלוהים, איזה קסם. כמה מופלאה ופשוטה היא הישירות הזו. אז רגע, את יוצאת עם מישהו? לא. אתה? אני לבד.המממ...אז מה, אתה בא לכאן הרבה? בואי נצא. לאן? לאיזה מקום חשוך ורומנטי. מתאים.
אז עכשיו בכלל, מחוייכת. בבטן יש לי זרזירים.
צריך אולי להסתייג ולהגיד "בינתיים", אבל אני לא רוצה.
| |
היר היר
אז קיבלתי את המבחן ואמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות הכי טוב שאני יכולה, במסגרת הזמן הנתון. אם אח"כ לא יקבלו אותי, אז בסדר, כנראה הם מחפשים משהו שאין לי להציע. הזמן הנתון היה קצר מאוד, אז השקעתי את נשמתי. יממה אחת, מתוכה ביליתי 15 שעות בקריאת מאמרים וניסוח תשובות ותהייות על גרפים שמציגים תוצאות שלא אומרות כלום או שאומרות הכל. למחרת שלחתי את המסמך, שמונה עמודים באנגלית מצוחצחת, לסטארט אפ.
(מה שבטוח - הפרעות קשב וריכוז אין לי. הריכוז שלי הוא מסדרון ארוך שמנתק אותי מהעולם, ואני יכולה ללכת בו לאיבוד ולשכוח לחזור, או לאכול. לפעמים הוא נדמה לי כמו ה- sea of holes של צוללת צהובה, ועד שאני לא מוצאת את מה שחיפשתי, נגיד, את הים הירוק, אני לא יכולה לצאת ממנו. גם האינטרנט הוא קצת כזה). ואם להמשיך ולנצל את סרט המופת הזה, לאן שאני לא הולכת, I've got a hole in my pocket
&amp;amp;nbsp;
אתמול הסתבר לי, שמיטב יכולתי דווקא מתאים להם יופי. הם רוצים אותי. בערב התקשר אלי הוי פי של האר אנד די (אלוהים, כמה רציני זה נשמע!) להגיד לי "אנחנו רוצים אותך. ברוכה הבאה!", ולשאול מתי אני יכולה לבוא לחתום על החוזה ועל הסכם השמירה על סודיות ולהתחיל. עכשיו אני צריכה להודיע בכל המקומות האחרים ולסיים את כל ההדרכות שהתחייבתי להן החודש (ויש הרבה, בלי עין רעה), ואז אני אהפוך לבנאדם מבוגר עם עבודה מסודרת, שהיא גם מעניינת ומסקרנת, במקצוע שלי, וגם עם משכורת מכובדת ופנסיה וקרן מנהלים ומכונת אספרסו. ווא. תקופה חדשה עומדת להתחיל. אני מתרגשת!
אחר כך, כשחוסר הודאות התעסוקתית- פיננסית השמנה תרד לי סוף סוף מהכתפיים, אני אחזור להיות קלה וחופשייה.
אולי אני אוכל להתחיל לסובב את הראש.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
