~

מוזר לי לשבת להכין כתבה על איכות-סביבה, כשיש כל כך הרבה דברים חשובים יותר. בוערים יותר. אקטואליים יותר לכתוב עליהם. לא שהייתי יכולה לכתוב עליהם משהו חוץ מאמוציות מבולבלות (ואולי זו החכמה האמיתית בעצם. רדיקלים יש פה מספיק), אבל עדיין. בכל מקרה, כשמשלמים לך ככה על כתבה, ועוד פעמיים-שלוש בחודש, תגידי תודה, תסתמי ותכתבי.

אסקפיזם -1 -  רקוויאם לחלום. איך לא ראיתי אותו עד עכשיו, זו שאלה מצויינת, אבל ראיתי אותו היום, ו, אה,זה סרט שעוד אין לי מילים בשביל להסביר מה הוא עשה לי. הוא מעולה. הוא מטלטל. הוא מהפנט. הוא בלתי נסבל. הוא מפחיד ומזעזע וטוטאלי ומייאש ואם לא ראיתם אותו, אז תראו. תראו תראו.

אסקפיזם -2 - סיימתי (תוך שעה בערך) את פאטי דיפוזיה וטקסטים אחרים שהתגלה כמעולה, משעשע ומקסים. מומלץ בחום.  לקוראים שלי שלמדו קולנוע בפרט (יש לפחות שניים כאלה שאני יודעת עליהם, ושניהם אהובים עלי מאוד)  ולחובבי אלמודובר בכלל.  אה, ורציתי גם להגיד שהגילוי שפדרו בעצמו הוא הגבר שעל העטיפה  הגניב אותי לגמרי. זה כתוב באותיות ממש קטנות ליד המחיר בכריכה האחורית. הייתי במיטה והספר נגמר ולא היה לי כוח לזוז או להפסיק, אז קראתי את מה שהיה שם, כולל את שם המתרגמת ומעצב העטיפה ושנת ההוצאה וכל זה. אני עושה את זה לפעמים. גם עם עיתונים (מכרזים) וגם עם אריזות של אוכלים למינהם. בכל מקרה, לא שלא ראיתי אותו קודם, הרי הוא מופיע בסרטים של עצמו, אבל זו תמונה פשוט מצויינת בעיני. אה, ורציתי להגיד גם שאחרי שקראתי, גיליתי שאני לא רק מעריכה אותו, אלא גם מחבבת אותו ביותר.

אסקפיזם -3- לא הלכתי. אבל זה לא היה בכוונה ולא בשליטתי. (יש מי שיגיד שאין כזה דבר, אבל בחיי שלא התכוונתי). בכל מקרה, כל העניין נדחה, אולי ליום חמישי, וסביר יותר - לשבוע הבא. חלמתי על זה, ואת החלום סיפרתי למישהו שאני לא מכירה. אם זה לא אסקפיזם, אז אני לא יודעת מה.

אחרי ארבעה חודשים, איבוד אחד ושיבה דרמטית אחת,

פתאום שמתי לב.

אחחח. ממש מחזה מלבב.

ואתה, חולרע, בא לי לכתוב לך הרבה דברים, אבל אני מתאפקת. 

אם תרצה, אגיד לך בקול.

ואם לא, אז לא.

(נו, מילא). 

נ.ב.

קושקה מחפשת בית.

הכתיבה האחרת שלי, זו היבשושית נטולת המטאפורות, חזרה מהמנחה שלי, לעוד סיבוב של תיקונים. הגרסה הבאה תהיה (אולי) הגרסה הסופית, שאז תשלח להערות של שני המנחים האחרים. יש לי עוד עבודה על הטקסט, וגם על התמונות. אני גם צריכה לקרוא עוד אי אלו מאמרים. ולשנן כמה דברים. ולהתמלא בבטחון עצמי. ולהכין מצגת. ולעמוד מול חמישה או שישה חוקרים ולהגן על התזה. וכל זה עד סוף דצמבר, אלוהים אדירים. אז במקום כל זה אני רואה קולנוע, מסדרת את הארון, מודדת את כל הכובעים, מכינה עוגיות. שותה תה. חושבת מחשבות. כותבת פוסטים. קובעת דברים עם חברים. נכנסת ללחץ (כי תיכף נגמרת לי המלגה ואין לי גרוש ואני עוד לא יודעת מה אני רוצה להיות). לוקחת נשימה עמוקה. מלטפת אחת. ועוד אחת. ועוד אחת (יותר מדי). שותה תה. וקפה. מחר אני אתחיל. באמת.

.

(פה אמור להיות סרטון)

ובאשר לבעיה עם הבלוגינג הזה,

אני כותבת ודברים שטוחים מקבל עומק. רגע חולף מקבל נצח.

פלש מחשבה קצרצר, הופך לאלומה קטנה משוטטת באולמות חשוכים עצומים.

בועות סבון מתגבשות לכדורים של זכוכית

ומתנפצות.  דברים נכתבים הרבה יותר ממה שהם באמת.