~

פיצחתי את הקינואה. בחודשים האחרונים אני מנסה בעקשנות אין קץ להתחבר למאכלים משונים ובריאים שבבית הוריי לא אהבתי. זה כולל שלל רב של דגנים וקטניות שיש בהם המון דברים שאני צריכה, אבל כשאמא שלי מכינה זה לא טעים לי. אז מדפי המטבח שלי התמלאו בזמן האחרון בצנצנות של חיטה ובורגול ושעועית מש וקינואה וכוסמת. הצנצנות נעימות לעין, ועכשיו צריך להתאים את התוך לחיך, כי אוכל, לפני שהוא בריא, חייב להיות טעים. בתקופה האחרונה, מדי יום (או יומיים) אני מתפנה לחפש את המתכון המנצח, וכל זה פרולוג כדי להגיד, שפיצחתי את הקינואה. בלי להטביע ברטבים, בלי להגזים בהכנות, בלי מצרכים מופרכים. סוד אחד שהתגלה, מתכון אחד שהוא מיש מש של כמה אחרים - ויצא לי מעדן. מעדן שניצח בקלות רבה את "הקינואה-הכי-טעימה-עד-כה" שפיצחתי כבר לפני חודש (עם גזר, עגבניה וסויה) וגם את הקודמת (עם קוביות בטטה), והיה ראוי לפוסט קולינרי, להלן. בקיצור- הסוד, מסתבר, הוא לשטוף טוב טוב את הקינואה לפני הבישול. בתהליך העיבוד הקינואה, מוסרת ממנה הקליפה החיצונית המכילה ספונין (saponine). החומר הזה, מגן על הקינואה מציפורים וממזיקים, ולכן הוא גם קצת רעיל וגם יש לו טעם של סבון. חלק מהספונין נשאר על הגרגרים של הקינואה, והסוד הוא פשוט לשטוף אותה במסננת דקה שטיפה רצינית (שלוש דקות ככה) במים חמימים לפני הבישול. זה משדרג את הטעם, שאתם לא מדמיינים עד כמה. וזהו. אחרי השטיפה ממשיכים בקלילות למתכון (הפשוט עד מאוד) : בכף שמן זית (כתית מעולה) טיגנתי קלות כוס קינואה שטופה (דקה). אחר כך הוספתי שתי כוסות מים וקצת מלח (המכונה קורט), הבאתי לרתיחה, הורדתי לאש קטנה ובישלתי עם מכסה 10-15 דקות. בינתיים, חתכתי לקוביות קטנות בצל בינוני וחצי גמבה אדומה, וגירדתי גם שני גזרים על פומפייה. את הירקות, יחד עם כפית של שום כתוש ופטרוזיליה קצוצה דק, טיגנתי בכף שמן זית, עד שהבצל השקיף. הוספתי מלח ופלפל. המחבת הצבעוני הזה הוא אושר צרוף, ואחר כך, כשהקינואה הייתה מוכנה, ערבבתי הכל יחד ויצא לי מעולה מעולה, טעים, קל, פשוט. בריא. טרי. אליפות.