שגרה של יום חול - עבודה א (יומיומית).
כמעט כל יום אני אמורה לקום בשמונה, כדי לצאת מהבית בשמונה וחצי ולהיות בתשע בעבודה א'. בפועל, השעון מצלצל בשמונה. אני קמה לפתוח לגורה את הדלת אל הגינה, וחוזרת למיטה. אחר כך השעון מצלצל כל עשר דקות עד שמונה וחצי (במקרה הטוב) כשאני קמהבלחץ כי כבר הייתי צריכה להיות באוטו. המסלול המהיר כולל טיסה למטבח (לשים מים לקפה) שירותים ומקלחת. אחר כך חזרה לחדר. להתלבש. חזרה למקלחת. חזרה למטבח. קפה לקחת. החוצה. מבט לתרנגולות (אוכל ומים יש מהלילה). שתי ביצים למקרר. ללטף את הגורה. לנעול. להכנס למכונית, לגלות שכבר תשע. 88FM. לנסוע לעבודה ולמלמל לעצמי שזה נהדר שאני יכולה לבוא מתי שבא לי בעצם, בלי שאף אחד יגיד כלום. הא. אין כמו גל אפלרויט, כוס קפה ונסיעה נגד הפקקים כדי לפתוח את הבוקר.
כשאני חוזרת מהעבודה כבר חושך. חניה ליד הבית, הגורה מחכה בשער. ליטופי ליקוקי געגוע. ארוחת ערב בגינה (בקרוב יתחיל להיות קר מדי). מיילים.ספר. מנוחה. סיבוב עציצים בבית ובמרפסת. אוכל לתרנגולות ולגורה. טלפונים. לילה. טיול עם הגורה. זמן מחשב. זמן כתיבה. שירי ערש: אגי/אבידן/וולך/אלתרמן/עמיחי/רחל. אחר כך לישון (שוב, מאוחר מדי).
שגרה של יום חול II - עבודה ב (ארבעה ימים בחודש).
בימים של עבודה ב' אני משתדלת לא ללכת לעבודה א' בבוקר. עבודה ב' מתחילה רק בצהריים, אז אני יכולה לעשות סידורים או (בד"כ) לישון את הבוקר בכיף. לאכול ארוחת בוקר בגינה, לשתות את הקפה לאט. להתלטף עם הכלבה. להכין עציצים לשתילה. עוד מעט הפקעות (בשבוע הבא) והחד שנתיים. לאסוף פקאנים מהדשא. להכין את ההדרכות לאחר כך. לאכול צהריים. לנסוע לשטח. למלמל כל הדרך שנמאס לי. להסביר לעצמי שאוטוטו זה נגמר (ינואר הטוב), ובינתיים העבודה קלה והכסף טוב. להתקשר לכל הילדים שמאחרים (למה הם מאחרים?!?!). להדריך. אחר כך לנסוע הביתה. כשאני חוזרת - כבר חושך. שגרת ערב - כנ"ל.
שגרת יום שישי, שבת וחג - עבודה ג.
גם לעבודה ג' אני קמה בקושי, אבל מספיקות לי בשבילה שש דקות נסיעה ולא צריך לשתות קפה לפני כי אפשר להכין שם קפה מעולה. אני קמה ומתארגנת, מעיפה מבט אל החיות ונוסעת. בעבודה ג' אני הכי מתעייפת פיזית, אבל יש בה משהו מרענן. אני פוגשת הרבה אנשים, הצוות סבבה והבוס מצ'פר אותי פיננסית (אפשר גם לומר: משחד אותי להשאר). אני לא אחזיק ככה מעמד לאורך זמן, עם שלוש עבודות ובלי יום של מנוחה, אבל בינתיים נחמד לי להיות עסוקה. חשבון הבנק מתאושש ואני מעיזה לחשוב על דברים שמתחשק לי לקנות. משהו ללבוש בחתונה של אח של טוקה למשל. ארררגגג. אין לי שמץ של מושג איזה משהו זה יהיה. איפה יש שמלות סתיו יפות?
.
אבל זה לא רק חשבון הבנק. גם נכנס לי איזה טירוף של התגשמות. כלומר, לקום מהכסא המחורבן הזה (שבגללו נתפס לי הצוואר כל הזמן) ולעשות דברים אחרים. לפגוש אנשים. לגדל תחביבים. לסרוק את ג'ונגל הכאוס של העולם, ולמצוא בו איזו פרצה, שאפשר יהיה לפלס מתוכה שביל קטן, מתפתל, הרפתקני של חיים. ישראבלוג - החיים זה לא כאן. לא כאן. כלומר, יש כאן חיים, איזה סוג של חיים, אבל הם לא מספיקים לי יותר. אני צריכה מבטים. אני צריכה ריחות. אני צריכה מגע (לא של קלידים) בקצות האצבעות. אני צריכה להתגשם.
.
וחוצמזה, הייתי רוצה לכתוב את המילים של הספר, למקום של הספר. המקום הזה לא יכול להיות כאן. הוא צריך להתאסף אצלי, לעיני בלבד, ולגדל לו גוף, לקבל צורה ולהתמלא כמו עובר לפני שהוא נולד. קשה לי לכתוב ולא לעשות "שמור" בסוף, אבל אני אלמד.
.
נ.ב.
1. לקורא עמית שרצה עזרה במרפסת - אם אתה עוד כאן תשמיע קול. יש לי הצעה מפתה.
2. מזמן לא דיברתי כל כך הרבה עם איש זר. תודה י'. היה לי כיף.
3. אני מוכרחה מחר לדבר שוב עם ההוא שלא מדברים עליו. מספיק לדחות את זה. הוא נסע לחול, עכשיו חגים. שטויות, הכל תירוצים, בחיי. אני חתיכת פחדנית. מחר על הבוקר, עם הקפה אני מתקשרת אליו. זהו זה.
עדכון מאוחר:
התקשרתי אליו בבוקר. הוא היה בישיבה. אמרו לי להתקשר בצהריים.
התקשרתי אליו בצהריים. הוא היה עסוק. השארתי לו הודעה פלוס הטלפון בבית והנייד.
מזמן לא דפק לי ככה הלב לפני שיחת טלפון. מוזר. מוזר וגם טוב. זה כיף להתרגש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
