~

מוזר לי לשבת להכין כתבה על איכות-סביבה, כשיש כל כך הרבה דברים חשובים יותר. בוערים יותר. אקטואליים יותר לכתוב עליהם. לא שהייתי יכולה לכתוב עליהם משהו חוץ מאמוציות מבולבלות (ואולי זו החכמה האמיתית בעצם. רדיקלים יש פה מספיק), אבל עדיין. בכל מקרה, כשמשלמים לך ככה על כתבה, ועוד פעמיים-שלוש בחודש, תגידי תודה, תסתמי ותכתבי.

אסקפיזם -1 -  רקוויאם לחלום. איך לא ראיתי אותו עד עכשיו, זו שאלה מצויינת, אבל ראיתי אותו היום, ו, אה,זה סרט שעוד אין לי מילים בשביל להסביר מה הוא עשה לי. הוא מעולה. הוא מטלטל. הוא מהפנט. הוא בלתי נסבל. הוא מפחיד ומזעזע וטוטאלי ומייאש ואם לא ראיתם אותו, אז תראו. תראו תראו.

אסקפיזם -2 - סיימתי (תוך שעה בערך) את פאטי דיפוזיה וטקסטים אחרים שהתגלה כמעולה, משעשע ומקסים. מומלץ בחום.  לקוראים שלי שלמדו קולנוע בפרט (יש לפחות שניים כאלה שאני יודעת עליהם, ושניהם אהובים עלי מאוד)  ולחובבי אלמודובר בכלל.  אה, ורציתי גם להגיד שהגילוי שפדרו בעצמו הוא הגבר שעל העטיפה  הגניב אותי לגמרי. זה כתוב באותיות ממש קטנות ליד המחיר בכריכה האחורית. הייתי במיטה והספר נגמר ולא היה לי כוח לזוז או להפסיק, אז קראתי את מה שהיה שם, כולל את שם המתרגמת ומעצב העטיפה ושנת ההוצאה וכל זה. אני עושה את זה לפעמים. גם עם עיתונים (מכרזים) וגם עם אריזות של אוכלים למינהם. בכל מקרה, לא שלא ראיתי אותו קודם, הרי הוא מופיע בסרטים של עצמו, אבל זו תמונה פשוט מצויינת בעיני. אה, ורציתי להגיד גם שאחרי שקראתי, גיליתי שאני לא רק מעריכה אותו, אלא גם מחבבת אותו ביותר.

אסקפיזם -3- לא הלכתי. אבל זה לא היה בכוונה ולא בשליטתי. (יש מי שיגיד שאין כזה דבר, אבל בחיי שלא התכוונתי). בכל מקרה, כל העניין נדחה, אולי ליום חמישי, וסביר יותר - לשבוע הבא. חלמתי על זה, ואת החלום סיפרתי למישהו שאני לא מכירה. אם זה לא אסקפיזם, אז אני לא יודעת מה.

לרקדן לקח בדיוק שתי דקות מהרגע שבו הוא פקח את העיניים לרגע שבו הוא השתתק. הכתף שלו הייתה פרוקה והמופע שלו קרוב. הוא שכב על הפרקט כואב ומזיע, יפה כמו רקדן. אחר כך הוא קם ויצא, משאיר את הכמיהה שלו שרועה על רצפת הסטודיו, מורגלת בבוהק פנסי תאורה יותר מבחילופי מבט. בתור מספרת יודעת כל הייתי יכולה אם הייתי רוצה, אבל אני לא כותבת אותו. מה בדיוק חשבתי לעצמי? מה לי ולרקדנים, נו באמת.

אבל את אלעד כן כתבתי, כי לאלעד לקח בדיוק שתי דקות מהרגע שבו הוא הציג את עצמו לרגע שבו הוא אסף אותי והצמיד אותי אליו. טוב, לא הייתה ברירה. ירד מבול ורק לי הייתה מטריה. "תראי אותנו. מצחיק", הוא אמר. "מביך", אמרתי. הלכנו ככה מחוייכים עד שהמבול הפך לסערה וברחנו ממנה לתוך המחסה הצהוב שלי, בלב הבוסתן. רבע שעה אחר כך אלעד כבר הסביר לי איך הוא חושב שצריך לסדר שם את הרהיטים, ולקול מחאותי הסכים להסתפק בלחבר את הטלויזיה והדיוידי לרמקולים של המערכת, להדליק את התנור, לשלוף בעיניים עצומות סרט מעולה, להעלות מאתיים טרקים מהדיסקונקי למערכת, למזוג לי יין ולחסל את כל האוכל שהיה במקרר, לעשן משהו משמח ולהרדם על הספה.

.

אולי זה כמו שכשקוראים חוזרות המילים.

.

קניתי המון ספרים: וולבק, המנגווי, ז'ורז' פרק, לאה גולדברג, יהודית רותם, עוזי וויל, נעם זיו, להיא לפיד וגם פדרו אלמודבר.  פאטי דיפוזיה מזכירה לי קצת את רותי שרמוטי, אבל עוד לא קראתי מספיק בשביל להמליץ.

1.

זה עתה סיימתי לדבר עם רשות המים המקומית. הם שלחו לי חשבון עם חוב של 750 שקל מתחילת השנה, למרות ששילמתי את כל החשבונות שלי דיי בעקביות, ונכון שיש לי גינה גדולה ונכון שמחירי המים עלו רטרואקטיבית מיולי בשלושה וחצי אחוז, אבל עדין, שבע מאות וחמישים שקל?!#$%^&

אז שפכתי על המיטה ערמות הבלאגן שכבר רציתי להעיף כי מי לעזאזל שומר את כל החשבונות שלו חמש שנים אחורה, והתחלתי לדוג משם חשבונות מים. אחר כך התקשרתי לשם.  

אמרתי: "שלום, אני רוצה לברר את החוב בחשבון המים שקיבלתי"

והיא פשפשה במחשב שלה כמה רגעים, תקתקה כמה דברים ואז אמרה לי

"כן. את צודקת. את לא צריכה לשלם את זה".

!!!!!!

ילדים, בדקו את החשבונות שלכם.

וחוצמזה, עכשיו (אוף) אני מרגישה מחוייבת לשמור את כל החשבונות המשולמים האלה. אולי אני אלך לקנות איזה קופסאת פלסטיק אטומה ואעביר הכל למחסן.

2.

קיבלתי (עוד) הצעת עבודה, במחלקה שלי. אחת החוקרות השכנות הציעה לי לקחת פרויקט קטן, לעזור לה לבודד כל מני גנים מאורגניזם איזוטרי שכמעט אף אחד לא חוקר. כשאני מריצה אותו במאגר אני מקבלת 268 רצפים ידועים בלבד. לשם השוואה, בארבידופסיס יש 232,500 בערך, ובעגבניה בערך 12,500. בזית, שהוא חיית מחקר איזוטרית כשלעצמו, ידועים 1087. (שלשה מהם שלי!). בקיצור - דרושה הרבה עבודת בלשות מולקולרית מהסוג שהתמחתי בו.

הקטש הוא שהיא משלמת גרוע, ובגלל כל מני אילוצים בירוקרטיים יכולה להעסיק אותי רק 3 ימים בשבוע. כלומר: היא רוצה התחייבות לשלושה ימים בשבוע (8 שעות) למשך שלושה חודשים, ועל זה היא יכולה לשלם 3000 שקל בלבד.

עכשיו, על פניו, זה לא משהו שהייתי קמה בשבילו בבוקר. מצד שני, חיפוש עבודה במצב שבו נמצא כרגע השוק עשוי לקחת שלשה חודשים, וזו יכולה להיות מסגרת מאוד גמישה ונוחה לצורך הזה, פלוס צבירת "ניסיון תעסוקתי" בקו"ח, דבר  שאין לי כרגע בתחום. מצד שלישי, אולי אני אמצא עבודה מהר יותר, ואז לא אוכל להתחיל כי התחייבתי למעבדה עד אפריל?

(הסבר: החלטתי לחפש עבודה זמנית בביוטק כדי למלא את הקופה הריקה שלי. שנה עם משכורת הגונה וחיפוש עצמי, במקביל לפרוייקטים של הכתיבה, נשמעים לי כמו התוכנית נכונה. שכר התחלתי בביוטק למישהו בלי נסיון צריך להיות בין 6 ל-8, נטו. תלוי באיזה עבודה וכו', אבל משהו כזה).

אני לא מכירה אותה בעבודה, רק במסדרון ומרכילות עם הטכנאית החמודה שלה. היא אומרת שהיא אישה קצת קשה, אבל היי, אחרי הבוס שלי, נראה לי שאני אוכל להתמודד עם זה בדרכי הרגישה. חוצמזה היא יודעת שאני מחפשת עבודה בשוק במקביל ואני חושבת שאם אני אבהיר לה את הצרכים שלי ואופן העבודה שלי לפני שהכל יתחיל (למשל: הבית שלי נמצא שבע דקות נסיעה מהמעבדה. אם צריך לחכות לריאקציה שלוש שעות, אני מעדיפה לנסוע הבייתה. אם יש עבודת מחשב- אני יכולה לעשות אותה מכאן. אוך, המאסטר הזה עשה אותי כזאת מפונקת... אה כן,  ובבוקר אני ישנה עד מאוחר, כי אני לא חדה מחשבתית עד הצהריים. יש בוסים שרוצים את הפרצוף של הסטודנטים שלהם במעבדה, אבל הבוס שלי, לשמחתי, רוצה רק את התוצאות, "מצידי", הוא היה חוזר ואומר לנו, "אל תבואו בכלל"), אם היא תתן לי חופש פעולה כזה, זה יהיה מאוד נוח.

מ', ידידי הטוב, המשיך לעבוד אצלינו במעבדה אחרי שהוא סיים את המאסטר. הבוס שלי, קומבינטור ידוע, החליט לקבל אותו (פקטיבית) לדוקטורט. ככה הוא מקבל מלגת דוקטורנט (משהו בין 5 ל-6). אני צריכה לברר עם מ' את פרטי העסקה שלו. אולי אני אוכל לדרוש שהיא תארגן לי קומבינה דומה. אבל אז היא תרצה אותי חמישה ימים בשבוע לשלשה חודשים. אבל נראה לי שעדיין יהיה לי זמן לחפש עבודה, ואני גם לא ארגיש שמכרתי את כישוריי (הנדירים?) בנזיד עדשים.

מצד שני, עד סוף ינואר אני בשגרה כזו, ואולי עד אז אני כבר אמצא משהו? בקיצור, צרות של עשירים בפוטנציה, אבל שוב אני לא יודעת מה להחליט. אני מרגישה שאני בתקופת מעבר ואני פוחדת להתחייב לעבודה הזו, בגלל האפשרות להפסיד הצעה שעוד לא קיבלתי.  אולי זה מטופש, אני לא יודעת. אוף. אוף. מה אתם חושבים? 

נ.ב.

עכשיו שולחת קורות חיים לחברות כ"א מתמחות.