| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2009
רסיסים של מראה ורגליים יחפות.
לפעמים זה קורה לי. כל מה שרציתי להגיד, כולל ההתרחשות, ומה שהרגשתי בתוכה, ומה שאני מרגישה עכשיו, נכתבים במשפט אחד, שהוא כל כך מרוכז ומדוייק שצריך לשתוק אחריו.
אבל בגלל שהריכוז והדיוק של המילים מצמצים את ההתרחשות כמו זכוכית מגדלת את השמש, וכל מה שקרה ומה שהרגשתי ומה שאני מרגישה עכשיו מתרכז לנקודה קטנה, פרטית ושורפת, שצורבת קעקוע שחור על הבשר של הלב שלי מבפנים, אולי לא תראו את המילים שבין האותיות.
יכול להיות שתקראו ולא תבינו שבחור נהדר באמת שבר לי את הלב. שנשברתי לרסיסים, ובתוכי ראיתי את הבבואה שלי, המוכרת, כמו מישהו שעומד בין שתי מראות ורואה את מה שקורה לו קורה שוב ושוב ממשיך לקרות לו עד אין סוף. ואולי לא תראו את המזל הרע, הנאחס של המראה השבורה שאני לא מצליחה להחלץ ממנו, ואותי עכשיו, דורכת על הרסיסים האלה יחפה. כואב לי הלב.
זה הזמן להזכיר לי כמה אני נהדרת ולהבטיח לי שעוד תהיה לי אהבה גדולה ושיהיה לי טוב. אני לא מאמינה בזה הלילה.
| |
התאפקות.
לא לכתוב לא לכתוב לא לכתוב לא לכתוב לא להניח למילים גחלים לוחשות להתלהט ברוח ולבעור. מאש גדולה צריך יהיה להתרחק. לא לכתוב. עדיין לא לכתוב. להיות עוד קצת בחשכה של אי הוודאות שלא רואים בה אופק, רק פנים קרובות. שמגששים בה בידיים מושטות ומהלכים לאט, בזהירות. לא, לא לכתוב עכשיו. הכתיבה היא אלומה לתוך החושך, והפעם אני רוצה להשאר בו עוד קצת. להתעטף בו כמו בשמיכה, מול גחלים לוחשות, רק להיות איתו ולא לכתוב.
| |
רכבות
זו אני שעולה על רכבת ההרים הזו. אני בונה את מסלול הפסים המתפרקים ומתיישבת בקרון הכי ראשון ועולה גבוה ונופלת מהר ועולה גבוה מחדש.
וזה דווקא בגלל שהוא נהדר, שהוא מטלטל אותי ככה.
אני לא הולכת במישור ונהנית. לא לא. כאן ר-כ-ב-ת הרים ונשימה קצרה.
המשרעת של הנפש שלי פתאום רחבה מדי. אלימה.
אני צריכה לרדת מהפסים.
(אולי במציאות כמו במצויירים: מי שיודע שהוא באויר, לא יכול לחצות תהומות בהליכה).
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
