כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
סוף השבוע איתו היה אחד הדברים המופלאים בעולם. הנשיקה שלו ליד השער. הידיים שלו המלטפות. התשוקה. הסקס הזה החקרני, שכבר מכיר אבל עוד מחפש ומוצא ולומד עד שאי אפשר להכיל, והשינה המחובקת, שהלילה הצלחתי לישון בה לילה שלם ורצוף. ההתעוררות לצידו, הפנים שלו קרובים, הנשימה שלו על העור, היד שלו מעלי. הסקס של הבוקר, המקלחת, העור החם, הרטוב, החלק, והבטן נוגעת בבטן, ומגבת, ושנינו צוחקים במראה. יש משימות דחופות, אני אבוא איתך, להאכיל את הסוסים, להאכיל את התרנגולות, שלושת הכלבים סביבנו, בוקר טוב. בואי רגע, אני רוצה לקחת אותך לאנשהו, לעמוד חבוקה בתוך ההדרים להשתכר מהפריחה, לאסוף תפוזים לארוחת הבוקר (הוא מקלף לי אחד עם האולר באמצע המטע), ולקטוף נענע, ובדרך בואי, אני רוצה להראות לך גם את הנפחייה, ובמטבח מחבת, ביצים, גבינות, מפשירים לחם מהמאפייה. בין ביס לביס יד ביד וסיפורים אינסוף, מה בא לך לעשות? טיול בשדות, ואחר כך סיבוב במושב, להשוויץ בך.
שביל עפר מתפתל דרך השדות אל החממות והמטעים, ושלוליות חורף עצומות עם אנפות וברכיות, שדות של חרציות שמחזירים אותי אל מאחורי הבית של סבתא בתחילת שנות השמונים, כשהחרציות היו גבוהות גבוהות מעל הראשים, המחנות נרמסו ברגליים והבונקעלך נאספו להיות נשק יום הדין, צהוב חרדלים עד שאפשר להשתגע, ואז שדות של תורמוסים, חובזות ועלים של חצבים, תראי! (קוץ של דרבן), וכוורות ומחצבה, ותצפית על הנחל, והנה כאן כבר הבתים, ומיתולוגיית מושב אנושית, והנה גיבורי המיתולוגיות בכבודם ובעצמם, היי!! אהלן, מה שלומכם? תכירו, חברה שלי, חיוך, לחיצות ידיים, היי, נעים מאוד. וחזרה הבייתה, ילד עם אופניים מושך ילד על משטח עץ עם גלגלים שנתלשו מאיזה צעצוע, מיץ פטל קר, נשיקות אינסוף, שנת-צהריים, רוח פרצים, קומי כבר, אני מתגעגע. אני אוהבת אותך. אני אוהב אותך. אתה אוצר.
| |
שני שגעונות קטנים גדולים בתמונות
1. ריצה
אתמול רצתי 25 דקות. אני מאוד גאה בעצמי. תגכגחו, לא איכפת לי. אני אלופה, ורק מי שהתאמן כמוני יוכל להבין עד כמה. כי מי שבכושר, 25 דקות זה שום כלום בשבילו, ומי שלא בכושר, 25 דקות זה שום כלום בשבילו. רק מי שנאבק עם הדופק והנשימה וכוח הרצון שבוע אחרי שבוע יכול להעריך את ההישג. בשבוע הבא אני אמורה להגיע ליעד: 30 דקות. אחר כך יהיה צריך להתמיד בזה עד שזה יהיה מוכר, ונעים, ואז אתחיל לרוץ גם בחוץ. קודם לבד ואחר כך עם חברים, שכבר שאלו מתי אני מצטרפת ואני אמרתי "בקרוב".
לאימונים התלווה שעון הדופק החדש שלי. אני עוד לא לגמרי שולטת בכל הפונקציות, עוד לא הורדתי ממנו נתונים למחשב ועוד לא מדדתי מה דופק המנוחה שלי, כדי לחשב באיזו עצימות להתאמן, אבל כל זה יקרה מתישהו, בקרוב. בינתיים אני רק עוקבת אחרי פעימות הלב תוך כדי הריצה. ממכר.
 (פולאר F7, בנות).
2. גינהלי.
לא חושבת שכתבתי על הקורס גינון אקולוגי שאני עושה. אז אני עושה. זה נחמד כי אני נוסעת לחווה אורגנית פעם בשבוע, וזה מכריח אותי לקום מוקדם בבוקר יום שישי ולנסוע דרך השדות ודרך היער, ואז לשבת מוקפת בירקות ותבלינים. השבוע תהיה לנו סדנה של צמחי מרפא והכנת משחות ומרקחות. אני מאוד מחכה לזה. באיזה שהוא מקום קמאי זו אני, המלקטת והרוקחת. אולי מגלגול אחר.
בכל מקרה, פעם בשבוע לנסוע לחווה זה מאוד מעורר השראה וחשקים. ערמת הקומפוסט שלי הפכה לפאר היצירה, וגינת הירקות האורגניים שלי כבר עדורה. את הזרעים, אורגניים-בלאדי (כאלה מצמחים שגדלים בארץ כבר דורות רבים, ושרדו פה את כל תחלואי מזג האויר והמחלות בלי ריסוסים, והתחזקו ונשמרו ועברו מדור לדור), קיבלתי בחווה במתנה.
אז יהיו לי הקיץ, אם הכל יתקדם כמתוכנן: מלפפונים, עגבניות, שעועית אזוקי, סויה, דלעת (30 קילו כל אחת) וחסה. בסופ"ש אזרע גם קישואים וסלק.
אז אחרי שסיפרתי את כל זה - תופים - היום סופסוף הרימו ראש שני עלים ראשונים של מלפפונים!
 (מלפפון צמח בגן, מלפפון ירוק, וטוב וחם היה לו שם מלפפון ירוק)
לכבוד המאורע המרגש קפצתי לקנות לי כלי עבודה חדשים ומהממים, אבל בינתיים אני בעיקר מודאגת שכל הנבטים האלה ישרדו בשרב ואת הציפורים ואת החלזונות הרעבתניים. לצורך העניין אני משקה פעמיים ביום, מגנה עליהם מהציפורים ברשת ברזל, ומניחה אותם על מגש שיש בו מלח. אני מקווה שעוד לא נולד הברלה שיחצה את מעגל המלח...
 נראה מי יתעסק איתי.
כשקניתי את הנ"ל בחנות הגננות החביבה עלי, גיליתי את הפנטנט המעולה הבא:
זו משאבה שמתחברת לבקבוקי פלסטיק סטנדרטיים, והופכת אותם למרסס. אפשר להשקות ככה בעדינות, לשטוף עלים מאובקים מעציצים בבית, או למלא חומר ניקוי ולהתנפל על החלונות.
בעיני זה גדול. 23 שקלים. באגרטל כובע הנזיר, שמכסה אצלי כל חלקה טובה, ובחלון גם הגרניום משתולל. עוד תמונות גינה יבואו בקרוב.
בינתיים - לילה טוב.
| |
i stumble and fall
אחרי חצות. עוד רגע אני קמה ובערב הוא יבוא להיות איתי, לישון איתי, ושוב אני אשב איתו ולא אבין איך זה יכול להיות שבכל רגע של חוסר ריכוז הוא מתגנב לי לתוך המחשבות.
ואני אגשש למצוא אותו לידי, ישן לידי או אוכל לידי או יושב לידי בקולנוע, ואושיט יד לגעת. אמיתי? אמיתי.
בשבילים שלנו הוא בצעד גדול לפני. אולי זה בגלל שהוא מכיר את הדרך, ואולי זה בגלל שהוא רוצה לדלג מעל בורות שבהם הוא פעם נפל. ואני? אבודה. הוא מאט, קורא לי לבוא. מושיט לי יד, לעזור. מראה לי סלעים ומבקש להרים אותי מעליהם. הוא חזק ויכול, בקלות, אבל אני עוד עומדת שם, קצרת נשימה. מבולבלת. אני לא יודעת איפה אני. ומי זה, האיש שמוביל אותי. ולאן. אני כמעט לא מכירה אותו, אז איך זה יכול להיות שאני רוצה אותו ככה? שאני חושבת עליו כל הזמן?
אני צריכה לעצור. שיחכה לי רגע.
אני מבקשת ממנו.
הוא יחכה.
הוא אוהב אותי.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
