שוב תקופה כזו שאני לא כותבת. לא כאן ולא שם. רק רשימה אחת על המקרר, של מה שחסר . אני לא כותבת והימים עוברים והבית מתרוקן והרשימה מתארכת, אותיות שחורות קטנות כמו נמלים, משאירות מקום לעוד, תמיד יש עוד. בכיור מצטבר בינתיים כל מה שהיה ונגמר. אבסטרקט שבושל ונאכל ונעכל, קווים סוראליסטיים על צלחות לבנות. זכרונות.
א' ואני עם תרמוס של תה על שמיכה בפארק הירקון. הרצף שחזר משמח. המאמר. הסקרנות הזו, שמקשה ללכת הביתה בסוף היום. שיחות של ארוחות צהריים. רשימות של מילים ברוסית (פשלי דמוי!). אופיר והקשקשת המופלאה שלו. יום הזיכרון ויום העצמאות והזיקוקים ונירית וההורים ותל אביב והמון אנשים שאני לא מכירה. הקורס בקרוואן ומיטת הטיפולים שממלאה פתאום את החדר הריק. הבית של סבתא. הבודהה הצוחק. השסק על העץ. גומות החן של מי שעוד לא מדברים עליו.
זה בסדר לא לכתוב עכשיו. עכשיו צמא ואירוזיה. הימים סדוקים כמו משטחים של לס והזמן נושב, פורע את השיער, מלטף את העור. מפסל באצבעות ארוכות ורכות, חושף שכבות בצליות שקופות של תוך, ואין מקום שהוא יפה יותר.
שוֹתה* עכשיו. שותקת, עד (ש)קליפות יימסו ומילים ינבטו מחדש.
* בין השאר:
- John Martyn - solid air
- Regina Spektor- begin to hope
- Josh Rouse - home
- אם יש גן עדן / רון לשם
- סירקה טורקה - מהר, לבד ועכשיו.
- התשבץ של סוף השבוע.
- אינטרנט לרוב
- מאמרים מדעיים
- טלויזיה (ערוץ 2 - זה כל מה שיש)
- סרטים - קולנוע ודיוידי (לחובבי הז'אנר: רנסנס).
- אנשים זרים. מקומות חדשים.
- שמש (לזמנים קצרים).
- ים.
- ויטמינצ'יק אננס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
זה סוג של שמתי לי פודרה.