כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
כמו שורה של שירה מעולה. אפשר להרגיש כשזה נכון.
נזכרתי בכל סיפור האהבה הראשונה ההוא (מתחילתו ועד סופו), כי פתאום מצאתי את עצמי חושבת על אהבה בכלל. נזכרת באהבה ההיא, שהייתה לי, ובדברים שקרו לי אחריה.
רומן וירטואלי ארוך שגווע. סטוצים קצרים שלא היה להם לאן לגדול. התאהבות חד צדדית שלי במישהו. התאהבות חד צדדית של מישהו אחר בי. געגועים למה שיכול היה להיות. חלומות על מה שעוד יהיה.
ובחלומות האלה, זה קורה שוב כמו אז. ההרגשה ההיא. הפרפרים בבטן. המשיכה המטורפת. הלב שדופק פתאום בקול רם. ובעיקר תחושת הבטן הזו, שזה זה. שאין בכלל ספק. שזה מרגיש כל כך פשוט, וכל כך נכון.
אתה קורא לזה התאהבות. התרגשות, לא רגש.
יכול להיות שאתה צודק.
אבל כשזה איננו, אני מרגישה כמו מוכרת מאופרת בערוץ הקניות. מנסה לשכנע אותי, לרכוש רק היום (בהזדמנות חד פעמית!) איש נהדר. אינטליגנט. מרתק ומוכשר. ג'נטלמן אמיתי. רומנטיקן. גם המידות מתאימות בדיוק למלא את החצי הריק במיטה. היד שלו תחזיק את שלי בסרט עצוב. ואוכל להשעין את הראש על הכתף שלו. ולהזמין שני כרטיסים להצגה. ולהתלחש. ולאכול לאור נרות. המבצע עד גמר המלאי.
ואתה באמת כזה. הכל אמת, אבל אני לא יכולה לקנות את זה, כי אני לא מרגישה. ובלי תחושת הבטן הזו, כל השאר לא מספיק. פשוט לא מספיק.
ונכון, אני יכולה לוותר. לשכוח לרגע את ההרגשה ההיא. אני יכולה להרפות ממנה, ולעצום עיניים, וליהנות מהרגע הזה, ככה, כמו שהוא עכשיו. מהידיים שלך שמלטפות אותי, מרפרפות, וזה נעים לי. אני עוצמת עיניים ואני רק גוף ואתה רק גוף ועור בעור וזה נעים. נעים, אבל לא אמיתי. ואם זה לא אמיתי - זה לא הוגן, כלפי שנינו.
ודיברנו גם על אהבה. אתה אומר שאפשר לגדל אותה גם בלי להתאהב. מתוך חיבה. או היכרות. לאט.
ואני, אני לא יכולה. אני לא יכולה לדלג מעל התנפצויות הגלים של ההתאהבות (אתה יכול לומר ששם רדוד) היישר לתוך המים העמוקים של האהבה. אתה צודק כשאתה אומר שהתאהבות הזו לא קשורה לכלום, לא מעידה על כלום, אבל נדמה לי, שאם היא איננה, אני לא יכולה בכלל לעזוב את החוף.
ומצד שני אולי אתה צודק. אולי אני תמימה. אולי אהבה שמתחילה בהתלהבות, בהתרגשות, בשיכרון – אולי היא נדונה מראש להיות אהבה קצרה. רומן סוער, ולא מערכת יחסים. אולי באמת אני צריכה לפתוח את העיניים ולהטיל ספק בכמיהה לרגש הזה, ולבטל אותה. להיפטר סופית מהידיעה, שאיזו התאהבות בלתי סבירה שחלפה בחיי, היא הדבר שעליו אני צריכה להלחם. אולי אני צריכה לוותר על הדברים שאני חושבת שאם הם לא כלולים בדיל הזה של אהבה, אז עדיף כבר לבד.
אולי.
אבל אולי יום אחד אני אהיה שם שוב, ספוגה ברגש ההוא, ומתוכו תצמח גם אהבה גדולה. ועל הסיכוי הזה, קלוש ככל שהוא, איך אני יכולה לוותר?
| |
רוצו מהר לפני שיגמר
זה לא הוגן. למה דווקא כשאין לי זמן לכתוב קורים כל כך הרבה דברים לכתוב עליהם? אקסיומה. אז הנה כמה קצרצרים, ואת הפוסט הרציני שמתבשל אצלי (על האהבה הראשונה ההיא, ועל מה שקורה (בגללה?) עכשיו), אני אשאיר לשבוע הבא. עד אז המילים יתבשלו על אש קטנה, (עם מכסה). נדמה לי שזה יעשה להן רק טוב.
ובינתיים:
1. רוצו מהר לפני שיגמר
פסטיבל סאמר בלוז בתיאתרון גבעתיים. אתמול, היום ומחר. הייתי אתמול בהופעה של סובו. לא היה לי מושג מי הם, אבל טוקה הבטיחה שיהיה מעולה, והיא קיימה.
ו-לא, אני לא נערת בלוז. אין לי אף דיסק מהז'אנר, אני לא מכירה את המילים של הקלאסיקות, ואני לא נועלת מגפי בוקרים ומסתובבת עם גיטרה על הגב.
ואף על פי כן - היה פשוט ערב מעולה! סובו מנגנים שירים מקוריים וגם קלאסיקות (שכאמור לא ידעתי לזהות). בלוז, רוק, פאנק, R&B... גיטרות (סלייד, באס) ותופים. זמר עם צרידות מלטפת שדומה נורא לשמואל וילוז'ני. מתופף קצת מסטול, והגיטריסט הכי טוב שראיתי בהופעה חיה. בחיי.
אבל שיא האירוע היה ללא ספק הג'אם סאשן שקרה שם ב23:00 , וצפוי לקרות בכל ערבי הפסטיבל (והוא חינם!) - כל המופיעים של אותו היום יורדים למועדון של התיאטרון ומאלתרים ביחד, אחד עם השני ועם כל מי שרוצה. הבאס של רון לאור מפלרטט עם התופים של סובו, ובין לבין ילד שבא מהבית עם גיטרה ועיניים נוצצות דופק סולו גיטרה עצבני. איש שמן עולה לשיר ת'בלוז שלו. אנחנו ניצחנו על מחיאות הכפיים. האנרגיות השתוללו באויר. האווירה הייתה מדהימה. גרובית כזאת. היה כיף. אני ממליצה בחום. תלכו מהר, לפני שיגמר.
2. מצחיק
3. הומאופת
הלכתי. הוא לא דומה בכלל לאינדיאני או למכשף. סתם רופא. אפילו קרח. אפילו חלוק לבן ומחשב. הרבה דיבורים. ענייני. יכין לי איזו חליטה, לשתות פעמיים ביום. זה יעזור? אין לי מושג. אני מאמינה גדולה בצמחי מרפא, עוד לפני שבט דוב המערות והמדריך של ניסים קריספיל. הלוואי הלוואי. חמסה חמסה טפו.
4. קפה
הופך להרפתקאה חדשה אם מוסיפים לו: קליפה של לימון, מקל קינמון, וכמה גירודים של אגוז מוסקט. הו מאמא.
ושבת שלום, מליתוס.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
