כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטנות קטנות
-
סגרתי חודש בלי מקום עבודה יציב ועם חו"ל אחד קצר וספונטני, והנה יש לי מינוס ארבע ספרתי ושלל תשלומים דחויים. זה מלחיץ אותי, והלחץ לא טוב לי. אני חייבת להרגע. בינתיים עברתי תודעתית לחיים מצומצמים.
-
אחר כך ישבתי ועשיתי תחזית כלכלית לחודש אוגוסט. אם אני אקבל החודש את מה שחייבים לי מהמגזין (שוטף+90), ואצליח להחזיק מעמד עם כל כך הרבה הדרכות קיץ, ואסיים את הפרוייקט הסודי - אני אוכל להצליח לכסות את המינוס ולעבור את אוגוסט בשלום.
-
במקביל לשתי מליון עבודות זמניות - מחפשת עבודה. התקבלתי לשתיים שבסוף לא רציתי. ומאז- כלום.
-
כבר לפני חודשים תכננו, פיצי ואני, לנסוע לטרק בצפון טורקיה בספטמבר. פתאום ספטמבר זה עוד שלושה שבועות ולי אין גרוש על התחת. עכשיו אני צריכה להחליט אם לבקש עזרה מההורים או הלוואה מהבנק ולטוס, או שמא לוותר על הנסיעה ולאכזב את הפיץ. אני לא יודעת מה לעשות. אני יודעת מה אישה אחראית הייתה עושה, ומה אישה חסרת אחריות ונטולת דאגות הייתה עושה, אבל אני לא יודעת מי מהן אני רוצה להיות.
-
אני לא מצליחה לכתוב, אז הפכתי את השולחן. עכשיו אני יושבת עם הגב לקיר והפנים לפיטנה. זה לא כל כך לוגיסטי, אבל זו בהחלט נקודת מבט רעננה על החדר. נראה אם זה יעזור, כי הכתבה הזו חייבת להכתב ולהיות מעולה, וגם הפרוייקט הסודי.
-
אל תתלהבו. הוא לא כזה מרגש. עבודת תחקיר עמוקה בתחום שממש ממש לא מעניין אותי.
-
והיה הבחור ההוא, טוב הלב ורחב הכתפיים, שמדייט לדייט הלך ונעשה סתום יותר ויותר. ז"א, הוא כנראה נשאר עם אותה אינטליגנציה ועם אותה צרות אופקים, אבל אני הלכתי ואיבדתי את התקווה שזה ישתפר. בפגישה האחרונה שלנו כבר לא יכולתי לסבול אותו. כמה פעמים יכולה בחורה אחת לשמוע על העבודה שלו ואז את אותה בדיחה לא מצחיקה?! לא עוד.
-
בכלל הוא בא לי בעיצומה של פגרה מעולם הדייטים, ובמקום להחזיר לי את החשק לצאת, הוא החזיר לי את החשק לפנות את הבגדים שממלאים את הצד הפנוי של המיטה שלי, ולהתחיל להתרגל לישון באלכסון.
-
אין גברים באופק.
-
מאידך, אני קצרת ראיה. בטח יש גברים באופק, ואני פשוט לא אצליח לראות אותם עד שהם יתקרבו.
-
או עד שאני אפקח עיניים.
-
כואבות.
-
אני הולכת לראות מטר מטאוריטים.
שלום.
| |
עמוס ואני
זו פסקה קצרה על דבר שקרה לי עם עמוס.
הייתי מדריכה צעירה בחוגי סיירות. היו לי חולצות של החברה להגנת הטבע, כובע מרוט ועשרים חניכים פעורים. הייתי מאוהבת בסתר באחד מצחיק נורא, שפעם ליד המדורה השענתי עליו את הראש, והוא ליטף אותי לילה שלם. בבית כתבתי ערמות של מילים. חלקן במחברות, רובן על המחשב. היו אז חדרי צ'אטים ואחר כך פורומים ולי היו פסבדונים, שנינות ומילים, והקסם פרפרים הזה שקורה כשהחדר חשוך ואני יושבת לכתוב. ואז התגייסתי והיה שבוע הספר, וקטפתי מאיזה מדף אחד בכריכה קשה. ובלילה קראתי אותו בפעם הראשונה. ארץ ישראל: סביבה. זהות. תרבות. בשנים שאחר כך קראתי בספר הזה שוב ושוב. טיילתי המון והוא סיפר על הארץ שלי ועל הנופים שנפרשו למולי במבט של ערגה ומילים של קסם. סחבתי אותו איתי, כבד ומסומן, ונקשרתי אליו בסיבי השרירים ובאישונים שנפערו בלילות מול האש. אחר כך נפרדתי מהדרכת הטיולים ומאהוב, והשארתי מכתב פרידה שבו ציטטתי מהספר ההוא. כשפגשתי אותו שנה אחר כך, עוד היה לו הפתק ההוא בארנק.
מאז לא קראתי אותו, אבל הוא מונח על המדף שלי, וסימניות פוסט איט מבצבצות לו מבין הדפים. העמודים הנכונים נפתחים בו מעצמם. אני לא יודעת מה ארגיש כלפיו עכשיו, אם אקרא אותו שוב. יש לי כמה ספרים כאלה, שהצליחו להגיע אלי באיזו דרך סתרים בדיוק בזמן הנכון. כאלה שמצאתי בהם מילים מדוייקות למשהו שהאמנתי בו, או הרגשתי אותו, או אותן*. לפעמים זה בגלל כמה משפטים ספורים. לפעמים פסקאות, לפעמים משהו אחר שאין לו שם. ספרים כאלה שהיה להם חלק גדול בתפיסת העולם המתהווה שלי. כזה היה הספר הזה בשבילי, וכזה הוא ישאר תמיד, כמו שהאיש שכתב, ישאר בלב אוהביו.
שושנת יריחו / עמוס קינן, 1998
רונה היא אחת מהכותבת המעולות, שמצליחות להדהים אותי כל פעם מחדש. קוסמת מעוררת השראה, תבדל"א. הדיסק החדש מעולה ומומלץ.
* אתמול, בצפון הרחוק מאוד, שמעתי על תסמונת כזו, שבה החושים מתערבבים. לחפצים יש קולות. לימים בשבוע יש צבע וטעם. חשבתי שזה מוזר, עד שנזכרתי פתאום איך למילים הכתובות יש מגע.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
