הלכתי הלכתי הלכתי פתאום עמוד.
*
(אחר כך העולם קצת הסתחרר. הספקתי להתיישב לפני שנפלתי. אחר כך קמתי לאט, קצת רועדת והלכתי למשרד עם היד מחזיקה את הפנים, וכולם נבהלו כי זה התנפח נורא, והסתכלתי במראה וזו לא ממש הייתי אני. וישבתי והביאו לי מים ושאלו מה קרה וסיפרתי שהעמוד פשוט רץ לתוכי בלי בושה, וזה הצחיק אותי נורא שאני כזאת, שרק לי משהו כזה יכול לקרות, אז צחקתי בקול, וכולם נבהלו עוד יותר ורצו לשלוח אותי למיון כי יש לי זעזוע מוח. אבל אני לא חושבת שהיה לי זעזוע מוח, וגם הסחרחורת קצת נרגעה, ולא הקאתי בכלל, רק כאב לי נורא, וגם גיליתי שנשרטו לי המשקפיים, וזה מבאס. אז לא הסכמתי ללכת למיון כי ממילא לא יהיה להם מה להגיד לי, והתישבתי לי במשרד עם המון קרח על חצי פנים והרגשתי מפגרת שהסתכלתי הצידה תוך כדי הליכה כדי לראות איזה זוג זקנים אמריקאים חמודים נורא ולא הסתכלתי לאן אני הולכת. וא' אומר (וצודק), מילא היית מסובבת את הראש אחרי איזה חתיך. אחרי שעה וחצי המצח שלי הגיע לשיא הגודל האפשרי ובכוח המשיכה הנפיחות החלה לזרום במורד הפנים שלי מהמצח אל העין, וגם שינתה קצת צבעים כדי שלא יהיה משעמם. ברגעים אלה יש לי פנס אדום כחול סביב עין שמאל והיא חצי עצומה ונפוח לי גם קצת מתחתיה, ומי שרואה אותי ומזדעזע אני אומרת לו "אני ניצחתי. היית צריך לראות את הבחורה השניה!". וזה מצחיק אבל האמת היא שכואב לי הראש לאללה, וקצת לא נעים לי להראות בחברה, ואני צריכה ללכת מחר להדריך ארבע שעות, ויש גם את ארוחת הערב החגיגית של מותק והחברים שלה שאני לא מכירה...פנס בעין זה סוג של רושם ראשוני חד משמעי, הא?)
אין כמוני, למי שהיה זקוק להוכחה.
נ.ב.
רואים את העיגול הירקרק סביב חומיות העין שלי?
יש לי ירוק בעיניים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
