~

להלן רשימה של דברים שמצאתי כשסידרתי את חדר האורחים שלי (שנמאס לי שהוא מחסן). אלה דברים שהשאירו אותי חסרת אונים. כתבתי בכל סעיף מעט פרטים על החפצים, ומה אני חושבת לעשות איתם. בחלק מהסעיפים אני זקוקה לעצה. בחלקם לאישור, טפיחת גב אסרטיבית. אתם מבינים, יש לי נשמה של אספנית ג'אנק, וגם של סנטימנטלית (וגם של כזו שלא אוהבת להציק ולנדנד). מתוך מודעות, לפעמים זה הופך אותי למשליכה-לפח-ללא-משוא-פנים.

בואו, תעשו לי רגע קבוצת תמיכה. השתתפו גם אתם במשחק :

1. דברים שהשותפה לשעבר השאירה, והם כאן מאז אוגוסט 2005.

מדובר בארגז של נדוניה (אין לי שם אחר בשביל ארגז של מכשירי חשמל באריזתם המקורית), שולחן מתקפל, קרש גיהוץ וכלי גדול מזכוכית.

אני: חושבת ששוב אשלח לה הודעה, הפעם עם תירוץ שיש בו תאריך יעד. אם היא לא תבוא  - אני תורמת הכל וגמרנו. 

אתם: ?

2. חומר לימוד משלוש שנות התואר הראשון.

איזה 12 קלסרים שמנים, עמוסים בכל טוב. יש גם כמה חוברות מעבדה וחוברות תרגילים, והמון מאגרי מבחנים שפתרתי וסיכומים שצילמתי.

אני: ממיינת לדברים שלא אצטרך יותר, ודברים שעשויים לעזור במהלך התואר הנוכחי. קשה נורא לזרוק את מאות אלפי הדפים עמוסיהמילים הללו. הייתי רוצה להגיד שאלה רק מילים, והחכמה עצמה כבר חרוטה אצלי בראש, אבל זה יהיה שקר גס. חלק גדול מהתכנים של קורסים שלקחתי, אני לא זוכרת בכלל. לזרוק בלי רחמים, נכון? ממילא אם יהיה לי חסר -אני אלך לספריה או לאינטרנט, לא למחברת. מי יודע איפה יש פחים למחזור נייר?

אתם: ?

3. דגל ישראל שדהה בכביסה.

אני: לא יכולה לזרוק אותו לפח. זה דגל ישראל. אם נגיד הייתי מתעסקת במיצגים, או באומנות רחוב, הייתי תולה אותו באחת השדרות וכותבת לידו: דהינו.

אם הייתי צינית הייתי תורמת אותו לעניים. שיוכלו להניף את דגל הדהויים.

אבל אני לא כזו ולא כזו. מה לעשות איתו באמת?

אתם: ?

4. חוברות "ספרייה בהשאלה".

פעם הדרכתי באיזו חברה שנתנה לי חוברות להשאיל לתלמידים. התלמידים נתנו עבורן צ'ק פקדון של 200 ש"ח, ובסוף השנה החזירו לי את החוברות וקבלו חזרה את הצ'ק. מדובר על כמה עשרות של חוברות, כל חוברת היא בת כ-400 עמודים. 

אני: כבר שנה שלמה שאני לא עובדת שם, ונציגת החברה מתעצלת לבוא לקחת ממני את החוברות. אני לא מתכוונת לסחוב אותן לשום מקום בשבילה (זה המון! זה ארגז שאני לא יכולה להרים!). התקשרתי אליהם כבר שלוש מאות פעם, דיברתי עם בעלת החברה, ובכל פעם היא היא ביקשה לחכות ושמישהו יתאם איתי ויבוא לקחת, ואף אחד לא מתאם ואף אחד לא בא.  מה לעשות עם כל החוברות הללו? אוף. ממש קשה לי לזרוק חוברות טובות ושימושיות ככה לפח.

אתם: ?

5. (תוספת מאוחרת) - מגזינים ישנים

מדובר על כמה עשרות מגזינים של "מסע אחר" מלאים במקומות שלא נסעתי אליהם, ומגזינים של "גלילאו" שהוא עיתון מעולה בזכות עצמו. יש גם כמה "קוסמופוליטן" מהסוג הרגיל.

אני: לשמור? (עוד לא התארגנתי על ספריה, כך שבינתיים כל הספרים בערימות בחדר, אבל כשתהיה לי, יהיה בה מקום גם למגזינים). אולי לתרום לקליניקה הקרובה למקום מגורי?

אתם: ?

תודה לכל המשתתפים. 

לית.

חברים.

האמת היא, שאני אוהבת אותם ממש. אספתי לי חבורה של אנשים מעולים. [1]

לימודים.

האמת היא, שכבר מתחשק לי לחזור לאוניברסיטה. אני אוהבת אותה [2]. יהיה כיף.

סל תרבות.

האמת היא שאפשר לומר, שסל תרבות [3] כבר חזר.

"נסיכות" איטי ומדכא, אבל גם מעורר מחשבה. אם יש לכם מצברוח כזה, אז אפשר.

עבודה.

האמת היא, שאני מרגישה קצת כמו נסיכה שבורחת מהארמון רגע לפני שהוא קורס עליה. קצת לא נעים לי לעבור באולם הכניסה על פניה של המחליפה, עם כל הטיח הנופל והקרקע הנשמטת מסביב, אבל יש לי תחושה שרק מישהי כמוה (עוד לא פגשתי אותה), שתבוא עם אנרגיות של התחלה חדשה ותמימות של לא-יודעת-מה-מחכה-לה, רק מישהי כזאת תוכל להציל את הארמון היפה הזה ואת אוצרותיו.

כתיבה.

האמת היא שנפתחה לקראתי בדיוק הדלת עליה דפקתי, ולא הייתי צריכה לרדת במסדרון. מעניין מה יקרה לי שם, בצד השני. אני חסרת סבלנות.

אהבה.

האמת היא, שאני נורא מתגעגעת לביחד, והאמת היא שאני לפעמים פוחדת להשאר לעולמים לבד. האמת היא שבכל פעם כשהוא מתעורר בי, הפחד, אני מערסלת אותו ומנדנדת את שנינו עד שנרגע. יהיה בסדר, אני לוחשת לנו. הנה, גם עכשיו בסדר. ותמיד יהיו לנו מילים להתכסות אם יהיה לנו קר.

[1] - שם וגם כאן.

[2] -  במיוחד עכשיו, כשכבר יש מערכת, ורוב הקורסים שלי הם של המרצים שאני אוהבת, וכמות הקורסים בכל סמסטר נדמית סבירה בהחלט.

[3] - סל תרבות - הרגל מגונה שפיתחתי במהלך השנה האחרונה: יום קבוע בשבוע שבו אני עושה משהו תרבותי. כל החברים יודעים ומי שרוצה מוזמן להרים טלפון מבעוד מועד ולהצטרף. אל חשש. אני הולכת גם לבד.

רטרוספקטיבה (מחשבות על כתיבה):

האמת היא, שהעריכה של הקטע הזה יצאה גאונית, במיוחד לאור העובדה שהיא נוצרה בלי שום מחשבה מוקדמת. זו הייתה כתיבה של זרם תודעה, וככה, למרות שיצרתי (למה בעצם?) הפרדה ויזואלית טוטאלית (כולל שורה רווח וכותרת משנה!) יש איזו לולאה שמחזיקה פסקה לפסקה.  

אחד מהדברים ששמתי לב אליהם לאחרונה הוא חוסר היכולת שלי לנהל שיחה אינטליגנטית.

אני מקשיבנית מעולה, ויודעת גם לעמוד מול קהל ולשאת מונולוגים שונים ומשונים, ללמוד ולתת הרצאות והדרכות ולספר סיפורים שקרו לי, אבל תמיד כשאנשים סביבי מנהלים שיחה אינטליגנטית, אני לוקחת צעד גדול אחורה, מקשיבה ושותקת.

לשמחתי, אני מוקפת בכמה אנשים שאני מעריכה מאוד את יכולת השיחה שלהם. החג הוא הזדמנות מצויינת לפגוש אותם, והיום התחלתי להקשיב להם מדברים. השתדלתי להתרכז בלוגיקה של השיחה, וקצת פחות בתוכן שלה. השתדלתי לשים לב איך מישהו מעלה נושא, כמה ממנו הוא מתאר בהתחלה, ואיך אחרי שהאחר עונה משהו ממה שהוא יודע, הראשון חוזר ומוסיף עוד איזה נדבך. בשביל לנהל שיחה אינטליגנטית צריך לדעת עובדות, וכדאי לזכור את הנתונים היבשים. שורות כמו  "קראתי לא מזמן ש..", "רציתי לשאול אותך מה אתה חושב על..." או "הפרדוקס הגדול בעניין ..... הוא ש..." הן שורות פתיחה מצויינות לשיחה אינטליגנטית, אבל צריך לזכור שזו רק ההתחלה. אחרי שבן השיחה יאמר את דעתו, תצטרך לתאר להגיד עוד משהו בנושא, או לתאר את דעתך שלך, ואם אתה רוצה שהשיחה "תזרום", כדאי מאוד שתהיה לך דעה מנומקת שגיבשת מבעוד מועד. בני השיח הנעימים במיוחד הם אלה שמסוגלים לעשות הקשרים יפים לתחומים אחרים ברגע שנדמה להם שהנושא הקיים מוצה, ושיש להם מאגר של ידע (עובדות טרוויה מועילות) חוויות אישיות ודעות (מנומקות הייטב) במגוון רחב של נושאים.

זה לא פשוט כמו שזה נשמע. או אולי אני לא כזאת אינטליגנטית. הא.

תוספת מאוחרת (אוטוסוגסטיה):

1 - יש הרבה אנשים אינטליגנטים מאוד, שהם לא אנשי שיחה מעולים.

2 - יש אנשים סתומים, שיש להם זיכרון נהדר.

3- מי שמסוגלת לשבת, להקשיב ולנתח את הלוגיקה של שיחה אינטליגנטית, לא יכולה להיות ממש סתומה. הא.