...שהם הימים הכי עמוסים וארוכים שאי פעם היו לכם... אבל הם היו ימים טובים?
אלו לא ימים כמו יום שבו אני בביצפר מ8 עד 5 ואז הולכת לעבוד, וככה נגמר לו היום, ארוך, מייגע, ומבוזבז. אלא ימים כמו היום - ארוך, מייגע, אך מנוצל היטב. לפי דעתי בכל אופן.
קמתי ב6... הלכתי לעבוד... התעוררתי עירנית שזה תמיד בריא. היה ארוך... 7 וחצי שעות... אבל סיימתי...
חזרתי הבייתה לפוצ'ו, נתתי לו לאכול.
נסעתי לאסוף את לב ונסענו לנו לעזריאלי. באנו לפגוש את בן (שלא ראיתי כמו שצריך כבר המון זמן) ואת ארי (שלא ראיתי בכלל שנים).
היה חביב לפגוש אותם... ולשמוע את לב מקלל כל הזמן. כמו שהוא תמיד עושה.
הלכנו לאכול, פגשתי את אינצ', ואז החלטנו שנוסעים לבן.
נתקענו בפקק מטורף. חלקית בגלל שזו הייתה השעה הזאת שתמיד יש בה פקקים, וחלקית בגלל שהיה פסטיגל. אז הם דפקו אותנו הזונות. וגם האוטו עשה לי בעיות. זה לא היה נחמד.
אז בגלל הפקקים המטורפים היה כבר מאוחר בשביל לב... נכנסו להרצליה והורדנו אותו.
לאחר ניסיונות בלתי מוצלחים של ארי לשכנע את בן להישאר אצלי... נסענו לנתניה.
היה נחמד. :] אני אוהבת את בן. :} [למרות שהוא לא אוהב אותי]
הסעתי את ארי לתחנה המרכזית בת"א.... לצאת מנתניה הצלחנו, כביש מהיר לת"א לא בעיה. ואז מה? ללכת לאיבוד בת"א זה משעשע... אבל גם קצת מתסכל.
בסוף הגענו... ארי הלך ואני שוב הלכתי לאיבוד [אך הפעם לבד], קצת נלחצתי אני חייבת להודות... אבל פשוט אמרתי שאני צריכה לנסוע לכיוון הים. כי בים אני יודעת איפה אני... :} אז נסעתי ... כשהייתה לי תחושה שצריך לפנות פניתי, ובסוף הגעתי לרידינג. זה היה נחמד... התחלתי לקפץ באוטו ואנשים הסתכלו עליי מוזר מהמכוניות האחרות... :}
וזהו... עכשיו אני בבית. עייפה בצורה לא אנושית... רואה אוז. והולכת לישון.
לילה טוב.
[לא נראה לי שחזרתי למתכונת הפוסטים הרגילה. זה לא באמת מעניין מישו, ולא תמיד בא לי לכתוב.. נראה]
נ.ב. - תוצאות של יום זה:
*עוד קילו וחצי [ארוחה ענקית בבורגק ראנץ' + פיצה ענקית אצל השמן]
*בן - אני אוהבת אותך!
*ארי - אני אוהבת אותך!
*לבוצ'קה - אני אוהבת אותך!
*צריך לטפל באונו.
*לא יודעת איפה הייתי בלי אחותי.. :}
*זהו, אני מסוגלת לנהוג בתוך ת"א בלילה בחופש - אני מסוגלת לנהוג בכל מקום.
*בהביי והמשך שנה נעימה..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
