דבר ראשון, שהכי יושב לי בראש - שרון. אף על פי שאני מנסה נואשות להישאר בבלוג הזה בקטע של דברים סתמיים שאני עושה, שלא מעניינים אף אחד [כולל אותי] אני חייבת לדבר על מה שקורה פה. בלונדה [ליאור] כתבה בבלוג שלה: "כל אדם שווה למשנהו, וגם אם דעותיכם נוגדות אין זו סיבה לייחל למותו. "

אני לא חושבת שיכלתי להסכים איתה יותר.

כל העניין הזה של שרון העציב אותי מאוד כשראיתי את זה אתמול בלילה בחדשות. כי מאז שעשה את ההתנתקות אני מאוד מעריכה את האדם. ואם לא הייתי מפספסת בחודש, והייתי ילידת פברואר 88' הייתי מצביעה למען קדימה מבלי למצמץ או לחשוב פעמיים. אומנם אני שמאלנית לחלוטין בדעותיי ובד"כ תומכת במר"צ... שרון גרם לי לזוז ממש טיפה ימינה בקשת הפוליטית.

ובכל מקרה... [פתאום קלטתי שזיוני השכל שלי כבר מוגזמים...] הנקודה שלי היא... שאפילו אם האיש לא תומך או/ו מבצע את דעותיי/ך אין סיבה לייחל למותו. אבל בכל זאת.... המתנחלים עושים זאת. אני חייבת להסכים, שנכון, הוא זה שגרם להם לעזוב את ביתם ומושבם כבר שנים, למען איזה קראוון מצ'וקמק בניצן... אבל הוא לא עשה את זה סתם ככה. הוא עשה את זה מסיבה שהיא כלכך מלאת הגיון. הוא גרם, אם לא כרגע אז בעתיד, להפחתה משמעותית ברצח של אזרחים וחיילים ישראלים. הוא עשה צעד נוסף לכיוון השלום. ולמרות כל זה... הם עדיין עשו לו את ה"פולסא דנורא" המפורסם... והתפללו למותו. ועכשיו, עכשיו הם מאושרים, עושים מסיבות וחגיגות. אני פשוט חושבת שזה גועל. אין לי מילה יותר טובה מזו. גועל ואי אנושיות מוחלטת.

כלכך התעצבנתי על הדת בארץ היום כשראיתי את הכתבה בחדשות עליהם... את השמחה שלהם כי ראש הממשלה שלהם במצב קשה בביה"ח ואת הטלאי הכתום שלבשו. אני כלכך שמחה שיש בי הגיון ושאני אתאיסטית.

ואחרי שהוצאתי את זה.. אפשר לחזור לכלבת הרגילה, הלא מתפלספת.

היום קיבלנו תעודות. יש לי ממוצע של 76.5 ואני חייבת להודות שזה דיי מאכזב. זה לא שלא ידעתי את הציונים שלי לפני, אבל לראות אותם כתובים ולעשות ממוצע היה מבאס. מה שכן, יש לנו השנה מורים כלכך נחמדים... חוץ מריטה. אבל ריטה ידועה בזנות שלה. אידל [אזרחות] הוסיף לי 5 נק' בשביל שלא יהיה לי נכשל בתעודה, אסתי [ספרות] לא עשתה לי ממוצע יבש אלא נתנה לי את הציון הגבוה משני המבחנים שעשינו וגם ורדה [תקשורת עיוני] הייתה נחמדה.

ביום שני יש ערב מגמה.... [אנא] בואו בהמוניכם! אני חייבת להודות שזה ממש מבאס.. ישלי רק שיר אחד. אומנם שיר מגניב... אבל אחד ויחיד. אבל יש שירים טובים.. של הרכבי הג'אז ושל ההרכבים בשכבה שלנו. לא יצא לי לשמוע את כולם.

אני חייבת להודות שכל העניין ששי מקצץ לנו את הקטעים בצורה רצחנית וליודניקים הוא בכלל לא עושה את זה זה דיי מעיק. מצד שני...אני מבינה אותו. למרות שזה לא הוגן בעליל... אין להם עדיין ניסיון, אז אין להם שירים באיכות שלנו... ואני לא טוענת שאנחנו הכי טובים שיש אומשו... זה פשוט ניסיון של שנים.. אז מין ההגיון שהביצועים שלנו יהיו יותר איכותיים... בכל מקרה... אני מבינה אותו כי הוא רוצה לתת להם את הניסיון שלהם. ואנחנו לא יכולים לצפות שהוא ייתן רק לשירים באיכות גבוהה לעלות כי אז כמעט ולא יהיו להם שירים. ושוב, זו לא מנקודה של התנשאות אלא מנק' מבט של ניסיון. כמו שתמיד אומרים שמבוגרים מבינים יותר וכדאי להקשיב להם, כי הם עברו דברים ויש להם ניסיון. וזה דיי חכם בדוגרי.

היום ביליתי קצת זמן עם אבא... אני חייבת להודות... שנחמד לי. ולמרות שזה אבא. ואני מכירה אותו. נחמד לי כי אני לא מתייחסת אליו כאל אבא שלי אלא כאל ידיד טוב. אני צוחקת עליו, איתו, לפעמים מקללת אותו... והוא לוקח את הכל בסבבה... כי הוא יודע שהוא לא יכול להגיד כלום. הוא לא היה אבא, אני לא אהיה בת.

כשאכלנו צהריים בקניון עשינו שיחה על הפוליטיקה ועל כל מה שקורה בארץ. זה היה נחמד... אני אוהבת מאוד לעשות שיחות כאלה עם אנשים שגדולים ממני בכמה שנים טובות... לשמוע את דעתם, לשמוע על העבר שהיה. עשיתי גם שיחה כזאת בארוחת צהריים ביום שבת עם סבא, יובי, ייה ואמא. ואפילו שארבעתם היו בניגוד לדעתי בעניין... היה לי כיף לשמוע אותם. אני מאוד שמחה שאני במגמת תקשורת... כי רק זה גרם לכך שאם לא קראתי עיתון יום אחד תהיה לי תחושה שפספסתי משהו, שחסר לי משהו.

עוד חודש בדיוק... יש לי בחינות ללהקה צבאית. אני חייבת להודות שאני דיי רוצה להיות בלהקה צבאית. למרות כל זיוני השכל שלי שזה לא כזה ביג דיל בשבילי. זתומרת.. זה באמת לא כזה ביג דיל... אבל זה לפחות ליטל דיל.. :} חשוב לי לעבור. למרות שאני בספק. כי זו אני. אני נלחצת, אני לא מספיק בטוחה בעצמי ואני ממש בספק שיש לי בכלל את היכולות הקוליות בשביל להיכנס לשם. אין לי עדיין שירים שזה גם מלחיץ אותי טיפה.

אני באמת רוצה להיות שם.

אני באמת רוצה לעבור.

אני ומינץ התנדבנו להיות 'מפיקות' ספר המחזור בכיתה שלנו. זה נחמד. בערך. זתומרת.. אני נהנית להיות מעורבת בזה... ורציתי להתנדב למשו השנה ולעשות משו שנימנעתי ממנו כבר משו כמו 4-5 שנים. אבל אני מרגישה לא נחוצה קצת. וזה מציק.

יותר מדי ימיהולדת החודש. אין לי כסף. זה מסריח. לא נורא. אני אעבוד קצת יותר.. :}

ובקיצור ילדים, הלקחים של היום הם: תהיו בניאדם, אל תשמינו או תזדקנו [כי אז יהיה לכם דימום במוח], אל תהיו ראשי ממשלת ישראל [כי אז מלא אנשים יירצו שתמותו וזה סתם חבל], אל תהיו קיצוניים פאנאטיים [כי זה סתם לא בריא], תבואו לערב מגמה שלנו [כי אז אני אוהב אתכם לנצח] ואל תאכלו עגבניות [סתם כי זה מגעיל].

And that's the way the cookie crumbels.

גוּ.