(התשובה: "קורט קוביין", אבל זה נשמע מצחיק במבטא גרמני). 

(מתוך המייקינג אוף של הנ"ל: לתינוק יש פאה, קורטני היא בלתי נסבלת, ישו- קורט הוא חתיך הורס, אבל כדי שיראה "קורטי", צבעו לו את השיער לבלונד- פסים). 

מנדרינה תרבותית

אתמול בשעה 18:00 מכון גתה החליט לפנק ולקח את כל כיתת הגרמנית שלי לתערוכה של לה שאפל במוזיאון ת"א. המתנה של גתה לאסטרוגן שלי, היו מדריכים מסוקסים ודוברי גרמנית שהתעמרו בנו קשות וצרחו עלינו כשלא ענינו להם בגרמנית או כשדיברנו עברית או כשנשמנו (כן, כן, בדיחת שואה מתבקשת כאן). 

מיד בכניסה התחלקנו לזוגות וקיבלנו את פניו של המדריך. אני ואסיה (כן, אסיה), קיבלנו את וולפגנג. האמת היא שקוראים לו ישי והוא בכלל מחולון, אבל הוא דובר גרמנית מושלמת ובחוויה שלי הוא תמיד יהיה וולפגנג משטוטגרט. 

וולפגנג ביקש שנספר לו על העבודות ונביע רגשות בתחביר גרמני מושלם, ואסיה באמת נכנסה לזה. אני הייתי עסוקה בהתבוננות באיברי המין הערלים למחצה שהיו פזורים שם בכל תמונה ובמייקל ג'קסון עם כנפיים. התערוכה מדהימה וגם אני, שמעולם לא חיבבתי מוזיאונים ולא מבינה שיט בציירת, אהבתי מאוד מאוד מאוד את העסק. אסיה, שכבר היתה בתערוכה בעבר, סיפקה לנו תובנות והארות בגרמנית קלוקלת והמתח המיני הגלוי בין המדריכים (שהיו כולם גייז) הפך את השיעור לחוויה בצבע אדום לוהט. אח"כ דניאל מברלין שלא יודע אף מילה בעברית, ניסה לתרגם לנו פתגמים מעברית לגרמנית וזה לא כ"כ הלך לו וצחקנו עליו בסתר. 

כיף כיף. 

מקלחת ומשם לספארי לילה. 

מנדרינה חייתית 

אני חייבת להודות, שבפעם האחרונה שביקרתי בספארי בר"ג בגין עוד היה בשלטון ולכן ההתרגשות היתה בשיאה כשעלינו בחצות הלילה על הרכבת של הספארי. מיכל המדריכה, היא ללא ספק האדם עם הפער הגדול ביותר בין רמת הנחמדות בשיחה אחד על אחד לבין היותה כ"כ בלתי נסבלת כשהיא יושבת בקרון האחרון של הרכבת ומדברת ברמקול ("היי היי היי, הנה זברה מהממת, וואי וואי וואי איזו זברה מהממת, היא כ"כ מהממת הזברה וואו וואו היי היי מיי מיי"). כן מיכל מהספארי, את אדם מקסים אבל כמדריכה, איחלתי לך שיתוק זמני במיתרי הקול. 

 מיכל התרגשה כשראינו זברה בחושך, מיכל רטטה כשהיא סיפרה על הקרנפים (יו אולוהים כמה שהם מהממים בכיעורם), מיכל נאנחה מעונג כשראינו היפופוטמים ומיכל גמרה + דרושות כשהגענו לתאי השינה של האריות. אח"כ לקחו אותנו לחדר פוחלצים שלא היה מרשים, אבל בגדול- ספארי לילה זה כיף כיף והייתי שמחה לבקר גם בבוקר את שאר החייעס. 

כיף כיף. 

מנדרינה בסרטים

כבר סיפרתי שאני עובדת במקום הכי שווה בעולם? מקום העבודה שלי מממן לכל עובד קורס כיף כיף ביום שישי וככה יצא, בין כל שיעורי הציור, פיסול, רישום בפחם וכתיבת שירה, לקחתי את מועדון טרום הבכורה של הסינמטק שכולל 3 שעות של הרצאה וסרט ביום שישי ב-10 לפנות בוקר. זוועה. 

היום היה המפגש הראשון. כל המשתתפים פחות אני, נושקים לגיל 700 פלוס ובדקות הראשונות כבר חשבתי לברוח וללכת לקנות לי שמלת וינטאג' בויצו. אבל אז ראינו את "החיים עפ"י בארני" ולא הפסקתי לבכות וזה בכל מובן, אחד הסרטים הטובים שיצא לי לראות השנה.

יצאתי עם עיניים אדומות ואף מנוזל והתחשק לי חריימה מהסנטר. 

אבל חזרתי הביתה ורק אח"כ נסעתי לסנטר כדי לגלות שכבר אין חריימה. 

זונות. 

ועונשו: 

4 ימים לדד- ליין. 

חייבת לקרוא 60 עמודים (באנגלית משנות ה-30). 

לא מבינה כלום.

שאיפה נוכחית: לפגוש מישהו מישהי משהו שיודע איך משיגים דגים חריפים ביום שישי בצהריים.