וואו, קולדפליי עשו לי חשק לכתוב!
קשה להאמין, שלהקה אותה ממש שנאתי לפני כמה חודשים, עושה את דרכה כרגע אל תוך מחשבי המקרטע דרך חמוריקו! :)
כל כך הרבה קרה, אבל ברור שהרבה קרה אם אני כותבת פה פעם בחצי שנה.. :/
באמת שלא ידעתי שאנחנו חיים ב1984. ואני ממש לא מתכוונת לשנה.
הידיעה שאם אני אכתוב משהו שיהיה קצת יותר עמוק מתיאור הקטלוג החדש של קסטרו, ישלחו אותי לאבחון פסיכולוגי, מעוררת בי אסוציאציות של בריה"מ בתקופת סטלין.
"חופש , הוא החופש לומר ששתים ועוד שתיים הם ארבע , כול היתר נובע ממילא"- 1984, מאת ג'ורג' אלוול
-כנראה שג'ורג'י קצת טעה, כי לא כך מתנהלים הדברים בבית ספרינו-
נו טוב, לפחות בינתיים לא זכינו בחופשת סקי עד להודעה חדשה בסיביר..
אתמול היה נחמד.
עשינו על האש אצל פומבה.לצערי לא עשינו על האש את פומבה, נדמה לי שכך, היינו יכולים להאכיל לשובע את מחצית יבשת אפריקה, וגם כמה תאילנדים בתחנה-מרכזית בתלאביב.
גיליתי מיהו אותו מתקשר זדוני שהביע לי את אהבתו ב1 בלילה לפני כמה ימים.
וגם בפעם הראשונה זה חודשים רבים, כולם היו ביחד.
כל החברים, חוץ מרימה שהבריזה, שכחו את כל הריבים, הבעיות, ושפוט נהנינו. טוב, נו.. בואו לא נהיה צבועים..
האלכוהול באמת עזר.
מחר תהיה לי מתכונת ברוסית.
הידיעה שעוד מעט אני כבר לא אצטרך לעשות את עצמי מקשיבה למורתי הסובייטית, עושה לי טוב על הלב.
וכך אסיים את האייטם הקצר. בתקווה ונתראה עוד מעט..
אוח, על מי אני עובדת?!?! אני עצלנית! נתראה עוד כחצי שנה בערך..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
