הי חמודים.

נכון אני נורא מסכן?

אמנם לא חסר לי אוכל, אבל אף אחת לא אוהבת אותי (והכוונה ב"אף אחת" היא למישהי שפויה, אינטיליגנטית, לא שמנה, ולא נמצאת בקבוצה של 4 הבחורות שכן רצו לאהוב אותי אבל לא החזרתי להן אהבה)

אז רציתי לספר שפעם הייתי סלב. באמת סלב, מהסוג שמזהים ברחוב.

זה לא עזר לי להיות פחות מסכן.

אבל מה, היו לזה כמה יתרונות יתרונות:

היתרון הראשון הוא שהכרתי בזכות זה את האקסית המיתולוגית, שהוסיפה אותי לפייסבוק. לפני זה הייתי שומע את כל השירים על הלב השבור ומשתגע. כל הזמן הייתי חושב "אנשים שרים על לב שבור, ואני כל-כך מסכן - אני מת לאהוב מישהי, ואפילו לב שבור לא היה לי". אז עברתי את השלב הזה.

היתרון השני הוא שאני לא מקנא יותר בסלבים. 

אפשר ללכת לפעמים ברחוב ולחשוב: "למה אני חייב להיות כלום שאף אחד לא מזהה? אני מת שאנשים ידעו מי אני באמת."  אבל בזכות זה שהייתי סלב, אני יודע איך ההרגשה הזו. ואני שמח על זה שאני עכשיו, שוב פעם, מישהו שכמעט אף אחד לא מזהה ברחוב. אני אסיר תודה על כך.

ואני הכי לא מקנא באנשים מפורסמים כמו זמרים או פוליטיקאים. אין להם פרטיות. הם לא יכולים לשבת באיזה בית קפה בלי שאנשים יתלחשו להם מאחורי הגב: "ווי! קלוט את נינט יושבת שם!".

היתרון השלישי הוא שהבנתי שגם לא צריך לקנא בעסקי השעשועים.

נכון שזה יכול להיות מעניין וסוחף, ויש להם את המסיבות הכי מגניבות..  (או לפחות חלק מהמסיבות הן מגניבות)

אבל מצד שני, זה עבודה ממש, אבל ממש מעפנה.

תמיד חיים מפרוייקט לפרוייקט, וברגע שהוא נגמר, אז אי אפשר להיות בטוחים שתהיה עבודה אחרי זה.  וזאת עבודה אכזרית ושוחקת בלי שום התחשבות בצרכים של האנשים לשעות שינה נורמליות. וגם השכר לא משהו.

זה בהנחה שאתם לא זמרים או בלהקה. אם אתם בעסקי המוזיקה אז יש לכם מספיק זמן לישון, בהחלט, אבל אי אפשר בכלל להיות בטוחים שבכלל תצליחו לקבל כסף מהפרוייקט העצום של האלבום שעליו אתם עובדים. רוב הסיכויים שרק תיכנסו לחובות של לפחות כ-10,000 ש"ח בגללו, כמו שאפשר לראות בסדרת הפוסטים המרתקת של איה כורם: המדריך להפקת אלבום עצמאי.

אין ספק, הרבה יותר נוח לעבוד בתור שכיר.

הקטע הוא שצריך להיות סלב בשביל להבין את זה. ובהתחלה זה באמת כיף, אבל אחרי שנה שנתיים זה נמאס. למזלי גם שכחו אותי. ולמזלי לא הייתי מאלה שחייבים לשמר את התהילה בניגוד לכמה שחטפו דכאון בגלל שהתהילה חלפה והפסיקו להזמין אותם להשקות או להכניס אותם למועדונים.

אני לא צריך השקות. מוצרים בחינם זה נחמד, אבל אני יכול לקנות דברים בעצמי - תודה.

ולגבי מועדונים, היה נחמד לראות את כל אלה שמקנאים בי שאני נכנס למועדון בעוד הם ממשיכים להיות תקועים בתור שעות, אבל תכלס לא נהניתי כל-כך במועדונים. אני שונא את הרעש שם ונהנה הרבה יותר בהופעות חיות, או בסלסה.

האמת היא שנכנסתי לפרנויה בזמן שהייתי סלב, והסתרתי את כל הבלוגים שלי, כי פחדתי שיפרסמו לינק אליהם בעיתון: "הבלוג של X מהתוכנית Y נחשף!"

תארו לכם איך המונה שלי היה נראה אם זה היה קורה..  אבל מצד שני.. אז הייתי צריך לפתוח בלוג חדש במקום זה, וזה ממש לא כיף. לא עדיף להשאר כאן? יש לי ותק מרשים.

אז עכשיו, שחזרתי לאנונימיות מבורכת, אני יכול לספר לכם על זה.

ותזכרו. בפעם הבאה שאתם רואים סלב:

1. אל תקנאו בו על זה שכולם מכירים אותו.

2. אם זה אני, אל תהססו להציע לו הצעות מגונות (בהנחה שאתן בנות חמודות מעל גיל 27).

באהבה

  געש וגם קוטר.