היומן של געש. פה תוכלו לקרוא על המחשבות, התיסכולים, השטויות והחיפוש שאינו נגמר אחרי החַבֵרה, ממש כמו שאפשר לראות בבלוגים אחרים. כיף! |
| 6/2015
המשבר נמנע!
הי חמודים. מה שלומכם? אתם אוהבים אותי? ומוכנים לתת לי חיבוק? תודה.
אז הייתי קצת בבאסה היום כי אתמול היתה לי עם חברה שלי שיחת טלפון שלא הסתיימה כל כך טוב - שמוזכרת קצת בפוסט הקודם. (ווי זה כל כך כיף לכתוב "חברה שלי").
התקשרתי אליה היום, ודיברנו על הא ועל דא. ואז כשרציתי לסיים, היא אמרה לי שהיא לא מרגישה שהשיחה הסתיימה, כי היא רוצה לדעת מה אני רוצה ומה אני מרגיש.
שאלות קשות, לא? במיוחד כשאנחנו במצב שהיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי, ואני עוד לא אמרתי לה את אותו דבר.
על השאלה הראשונה הצלחתי לענות תשובה מתקבלת על הדעת: אמרתי לה שאני רוצה להיות בקשר איתה.
השאלה השניה התקילה אותי. מה אני מרגיש? אני מרגיש כלפיה הרבה דברים, אבל חלק גדול מהם אין שום טעם שאני אעביר לה. חלק מהם לא אמורים לצאת מהראש שלי בכלל (דברים שבאופן קטנוני מפריעים לי אבל אף אחד מלבדי לא אמור לדעת עליהם) וחלק מהם לא אמורים להגיע אליה כי הם רק יגרמו לאנטגוניזם... (אבל אולי כדאי לה שאני אומר לה באיזה שלב שהייתי מעדיף שהיא לא תשתולל כשהיא עושה שופינג).
לקח לי זמן להגיע לתשובה, מה שתסתכל אותה קצת ("תמיד כשאנחנו מדברים על דברים יומיומיים השיחה זורמת, אבל ברגע שאנחנו מדברים על רגשות אתה צריך להתקע"). אבל הצלחתי להגיע לתשובה שגם מתקבלת על הדעת: אמרתי לה שכיף לי איתה, ואני ארגיש עצוב ומדוכא אם היא תחליט לעזוב אותי. כמובן שהיא שאלה אותי מיד "אתה חושב שאני אעזוב אותך?" ואמרתי לה שלא, אבל השתמשתי בסיטואציה ההיפותטית הזו כדי לנסות להבין מה אני מרגיש. נראה לי שגם את התשובה הזו היא הסכימה לקבל.
אגב, גם את התשובה הזו קיבלתי בזכות ההתייעצות עם האנשים שפגשתי בסלסה בשבת.
אח.. פשוט יצאתי מלך. אני חושב שכל הכבוד לי. אני מרגיש שאני ממש צריך ללכת כמו נינג'ה בין הטיפות לפעמים בשביל לאפשר למערכת היחסים להתקיים. זה נורא חדש לי, ואני חושב שאני מתמודד עם זה בכבוד. מגיעה לי מדליה, אתם לא חושבים?
אפילו אמרתי לה שכל הכבוד לי: שאני רוצה אז אני יכול לדבר על רגשות. היא שאלה איזה ח"ח לדעתה מגיע לי. אז כמובן שאמרתי לה שהיא תרקוד איתי עוד קצת סלסה (היא לא אוהבת סלסה).
בקיצור - אתם מוזמנים להביע הערכה לפועלי בתגובות.
| |
|