| 1/2004
 תסבוכים, פרעושים ולוטו זוכרים את הבחורה הזו מהפוסט הזה, שהבטיחה לעזור לי להיות פחות מפגר חברתית? אז דיברתי איתה היום ושאלתי אותה אם הברית שלנו עדיין קיימת, והיא אמרה שלא... כי היא בדכאון וגם יש הרבה לימודים. לא התאכזבתי מזה מיד, אבל אני די בניתי עליה שתעזור לי להיות יותר נורמלי – שתאמר לי מה לא בסדר אצלי.. תמיד רציתי שיהיה לי איזה מישהו שיצביע על הדברים אצלי שצריך לתקן.
נוצר לי לפעמים הרושם שאני כזה מוזר, עד שרק הבחורות המתוסבכות מוכנות ליצור איתי קשר. הבעיה היא שהבחורות האלה בדרך כלל לא כל-כך יציבות, אז לא כל-כך מומלץ להיות במערכת יחסים איתן (גם אם הקשר לא מערב רומנטיקה! אני לא אומר שכל הבחורות שיצרו איתי קשר היו מתוסבכות.. אבל חלק גדול מהן בהחלט כך)
זה גם גורם לי לחשוב.. האם להומואים יותר קל, שהם לא צריכים להתמודד עם בנות ועם המוח הנשי? שהם לא צריכים לשחק משחקים וגם לא צריכים להתחיל לנבור בזכרון כי בן הזוג שלהם לא אומר להם דברים כמו "אני כועס עליך, ובגלל שאתה לא יודע למה, אז זה עוד יותר רע!".. אבל כנראה שגם אצל ההומואים מישהו דואג לקחת את התפקיד של הבת, לפחות בחלק מהמקרים (כמו בפעם האחרונה שהזדמן לי לבקר בדירה של הומואים. אל תשאלו)
הייתי קצת מאוכזב ממנה, אבל המשכתי בסדר היום שלי: הייתי צריך לעשות קניות, כי המקרר שלי נהיה ריק כמעט כמו המקרר של שוקי. אז נסעתי למגה.
ולמה פתאום שמתי לב בדרך? לבניין עזוב! הדרך ל"מגה" עוברת דרך מעונות ג', וממש ליד יש בניין עזוב שהיה פעם כנראה ביה"ס לילדים "מיוחדים". אז החניתי את האופניים ליד וטיפסתי אליו פנימה.
תמיד אהבתי לבקר בבניינים עזובים, אבל בזמן האחרון נמנעתי מהם, כי זה לא ממש בוגר, וגם לא ממש בטוח. אבל היום החלטתי שאם אף אחד לא רוצה אותי, אז לפחות שיהיה לי משהו אחר מעניין לעשות היום. אם כבר מפגר חברתית, אז עד הסוף!
אז טיילתי במקום הזה, וזה היה כיף. תמיד מעניין למצוא מה היתה המטרה של הבניין (המקומות האחרים שהכרתי היו: הישיבה העזובה – שהרסו אותה בשביל לבנות את צמרות. וגם המפעל העזוב – שגם אותו הרסו ומזל, כי פעם הייתי יכול לשבור את הראש שם כי הלכתי אחורה בלי להסתכל.. כמעט נפלתי לחור! וגם בית האבות העזוב, שעדיין קיים).
מצחיק שעדיין יש במקום הזה מים זורמים. חשמל לא היה (במפעל העזוב דווקא כן היה חשמל באיזו תקופה, ואפילו אפשר היה להפעיל מכונות). ואז כשסיימתי לבקר שם ועליתי על האופניים, חשבתי שזה היה נורא כיף ואולי אני אעשה את זה שוב פעם, ואולי גם אני צריך להמשיך לבקר בבניינים עזובים כמו פעם. ואז ראיתי את הנקודות השחורות על המכנסיים שלי.
המון פרעושים, לפחות 40, עלו על המכנסיים שלי וטיפסו למעלה. פרעושים הם יצורים נורא עמידים (פעם שמתי אחד מתחת למים במשך 40 דקות, והוא המשיך לחיות אחרי זה). מה שקורה איתם זה שאם הם נמצאים במקום בלי מקורות מזון הרבה זמן, אז הבוגרים מתים (כנראה) והגלמים שלהם נכנסים למצב של תרדמת שיכולה להמשך הרבה זמן (כמה חודשים, או אולי אפילו שנה), עד שמקור מזון בא לבקר אצלם (כלב, או געש), אז כולם מתעוררים וקופצים עליו בשמחה.
מזל ששמתי לב אליהם בזמן, אז הרגתי חלק מהם עד שהתייאשתי, ואת השאר נפנפתי מהמכנסיים מעל פתח איוורור. עדיין נשארו לי כמה על הנעליים, ששמתי לב אליהם רק כשהגעתי למגה (פעם היתה לי כלבה עם פרעושים, אז התרגלתי לא לגרד לפני שאני מסתכל). אני מקווה שהצלחתי להרוג את כולם לפני שחזרתי לדירה.
וכאן לא הסתיימו הרפתקאותי! במגה, אחרי שעשיתי רכישה מפוארת, הגעתי לקופה. והיה שם מכשיר כזה בשם "לוטו אקספרס". אז סתם לחצתי על כמה כפתורים עליו, ואז הוא הדפיס כרטיס שכתוב עליו "המחיר: 25 שקל" והקופאית אמרה לי "אני מקווה שאתה מתכוון לקנות את זה".
הזעזעתי. לא תיארתי לעצמי שאני אצטרך לשלם בלי שיזהירו אותי מראש על המסך! אני לא זוכר שהופיעה עליו איזו אזהרה, או איזה מחיר. אז אמרתי לקופאית שזה לא בסדר. כל המהלך הזה גרם לבלגן, והקופאית בכלל החליפה מישהי אחרת, אז היא אמרה שאותה מישהי תהרוג אותה. בכל מקרה הם נתנו לי ללכת, למזלי.
בדרך החוצה ראיתי מישהי שעברה בין הקופאיות עם הכרטיס שהדפסתי ושאלה כל אחת מהן: "חנה, קנית כבר לוטו היום?"..
| |
|