היומן של געש. פה תוכלו לקרוא על המחשבות, התיסכולים, השטויות והחיפוש שאינו נגמר אחרי החַבֵרה, ממש כמו שאפשר לראות בבלוגים אחרים. כיף! |
| 5/2004
טיול אופניים בבאר שבע
(סתם פוסט לא ממש מרתק. אתם מוזמנים לרפרף)
הי, זה אני (אפשר לקבל חיבוק?)
רציתי לכתוב מה עשיתי אתמול והיום. ובכן!
הוזמנתי למסיבת יומולדת של חברה של חבר של ידיד שלי. אבל זה לא היה כיף כמו הפעם הקודמת שהייתי באותו מקום. משום מה, בפעם הקודמת זה היה הרבה יותר משעשע - אולי כי הכל לא סבב סביב אותה בחורה. הפעם.. עשו מנגל בחוץ, וניגנו שירים רוסיים בגיטרה, אז לא כל-כך התחברתי.
גם ניסיתי להתחיל עם מישהי, אבל היא אמרה ש"זה די בעייתי"..
בלילה חלמתי על הבחורה שיצאתי איתה ועל אחד הידידים שלי מהאוניברסיטה. אני ואותו ידיד ישבנו בשולחן שנמצא בשורה הראשונה, ואותה בחורה באה להרצות באיזה נושא במתמטיקה (מה שדי הגיוני - יש לה תואר ראשון במתמטיקה, והיא עבדה כבר בתור מתרגלת).
היא התיישבה על השולחן שלי, ממש כמו המורה האהובה שלי להסטוריה מהתיכון. ואז אותו ידיד אומר לי משהו כמו: "נכון שרק טמבלים נוהגים לשבת בשורה הראשונה?" (לא היה ברור אם הוא מתייחס רק לשנינו או גם אליה).
ואז היא הסתכלה עליו ואמרה לו: "לך בבקשה ושב מאחורה, ואני בינתיים אחשוב על עונש מתאים בשבילך".
תוך כדי השיעור ציירתי (כמו שאני עושה בהרבה הרצאות אמיתיות..), ואז היא התעניינה בציור שלי, מה שנורא החמיא לי.
- סוף חלום –
כשהתעוררתי, הדחף הראשון שלי היה להתקשר אליה ולספר על זה, אבל אחרי ארוחת הבוקר, רוב הקולות בראש שלי היו נגד, בגלל שהיא הבהירה לי בפעם האחרונה שאין לה זמן אלי. אני מניח שאם באמת אכפת לה ממני, אז היא תקרא את הבלוג הזה, ותגיב איכשהו. :)
אחר כך ארזתי את הדברים והתחלתי את טיול האופניים, שרציתי לעשות כבר הרבה זמן. למדתי מהנסיון הקודם ולא לקחתי תיק גב, כי תמיד מצטבת זיעה בינו ובין הגב, וזה נורא מפריע. במקום זה לקחתי שקית פלסטיק עם מים ומפה, ושמתי אותה על הכידון (גלגלתי אותה סביבו כדי שהיא לא תסתבך לי בגלגל).
הנה המסלול שעברתי, ותודה לדפי זהב על המפה.
הדבר הראשון שרציתי לראות זה את המגדל הזה שרואים מתחנת רכבת צפון (גם בלילה – ואז הוא מואר). אז נסעתי דרך הואדי ופסי הרכבת.
באופן כללי האיזור הזה אמור להיות מגודר, אבל אני מניח שאנשי באר שבע מאוד לא אהבו את זה, כי זה מאוד מאריך את הדרך משכונה ד' לרמות. אז מדי פעם רשות הרכבות באים ומגדרים את המקום, ואז אחרי יום-יומיים אנשי באר שבע חותכים את הגדר ועושים בה חורים יפים ומסודרים כדי שיהיה אפשר לעבור.
אחר כך המשכתי למגדל הזה (טעיתי קצת בדרך כמו שאפשר לראות). מתברר שהמגדל הזה הוא אנדרטת חטיבת הנגב – פלמ"ח. עליתי אליו עם האופניים, מה שהיה מאוד קשה, אז בסוף ירדתי מהאופניים והלכתי איתם ברגל.
עליתי על האנדרטה, ושמעתי חליל. הייתי בטוח שזה בא מאחת מעמדות המידע שיש שם, אבל לא. מישהי עמדה בתוך אחד המבנים של האנדרטה וניגנה בחליל מתכת גדול כזה (בטח יש שם לכלי נגינה כזה). בגלל שהמבנה הוא ריק ועגול, אז כשמנגנים שם יש הד מגניב כזה.
דיברתי איתה קצת, אבל היא לא התעניינה בי ולא רצתה לשמור על קשר, למרות שגם היא הגיעה עם אופניים, מה שנורא אכזב אותי. הוצאתי לה לשון אחרי שהיא הפנתה לי את הגב והלכה.
למרבה הצער, האנדרטה היתה הדבר הכי מעניין בטיול. הדבר הרבה שרציתי לראות הוא חורשת לוֹן (עם חולם). אבל באיזור שלה לא היו כל-כך הרבה שלטים עם שמות של רחובות, אז התבלבלתי שם והיה לי חם. אז סתם עברתי ליד החורשה במקום להכנס פנימה אליה (שמעתי שיש שם סטלנים. זה נכון?). אני כנראה אנסה להגיע אליה בפעם הבאה שאני אשאר שבת.
אחר כך התחלתי לנסוע לכיוון הדירה בחזרה. בדרך עצרתי בקניון אביה, אבל כל החנויות היו סגורות, ובכלל אנשי הביטחון לא נתנו לי לטייל שם כל-כך.
לקח לי 5 שעות וכמעט שני ליטר מים. נראה לי שגם נשרפו לי הידיים...
אז זהו. אני סה"כ קצת מאוכזב. למישהו יש מקומות יותר טובים להמליץ לי לטייל בהם באיזור? יש מישהו שרוצה לטייל איתי? (עדיף מישהי, אבל גם מישהו זה בסדר).
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
