היומן של געש. פה תוכלו לקרוא על המחשבות, התיסכולים, השטויות והחיפוש שאינו נגמר אחרי החַבֵרה, ממש כמו שאפשר לראות בבלוגים אחרים. כיף! |
| 9/2004
 הנהיגה הראשונה שלי לירושלים
(פוסט שעשוי לעניין רק חובבי מפות וריקודי עם)
ההורים שלי טסו לחו"ל והשאירו לי את הרכב, אז רציתי לנצל אותו היטב. עד עכשיו לא יצא לי לנהוג לירושלים בעצמי, אז חיפשתי תירוץ להגיע לשם, ומצאתי!
יש הרקדה בעמק רפאים בימי שלישי, והיה לי זכרון נחמד ממנה כשהלכתי עם שמרית אליה לפני כשנה, אז החלטתי לנסוע עם הרכב עד לשם.
אז פתחתי את ספר המפות ותכננתי איך אני אגיע. היו שתי אפשרויות: דרך ההמשך של כביש 1 בתוך ירושלים, ודרך העיר. חשבתי שיהיה לי יותר פשוט לנסוע בדרך הראשונה, כי יש פחות פניות ואולי יש פחות סיכוי להסתבך.
אז הנה המסלול שתכננתי (מצטער על האיכות הלא משהו.. אחרת הקובץ יהיה גדול מ50k):
והנה המסלול שעשיתי:
מה שקרה הוא שספר המפות שלי (אטלס הזהב 2000) לא היה מספיק חדש, והמחלפים בצפון העיר הספיקו להשתנות במשך 4 השנים האחרונות. אז מה שהופיע במפה בתור רחובות עם שמות, הופיע במציאות בתור מחלפים מבלבלים עם שמות לא מוכרים של יציאות. אם היו מספרי כבישים אז זה היה עוזר, אבל הם שכחו לציין אותם, ובגלל זה איבדתי שם את הדרך.. הגעתי עד לפסגת זאב, נראה לי (איפה שיש פניה לעטרות, ומחסום צבאי לכל מי שנכנס חזרה לירושלים)
בסוף החלטתי לחזור לכניסה של העיר (לפחות ידעתי את הדרך חזרה) ולנסות את הדרך השניה. ואחרי שתכננתי מסלול חדש אז לא היו לי בעיות בכלל, כי הרחובות בתוך העיר היו בדיוק כמו במפה.
אבל מה, כנראה לא מומלץ לתכנן מסלול על דף, לכתוב עליו את השמות של הרחובות והפניות, ואז לשים אותו על ההגה ולהסתכל עליו מדי פעם. במיוחד כשנוהגים בכביש מהיר.. כי אז עלולים לסטות, ובכביש מהיר, גם סטיות קטנות הן נורא משמעותיות. כנראה שאני אצטרך בפעם הבאה להכניס לזכרון את כל הפרטים האלה. זה אפשרי? אני כרגע מסוגל להכניס לזכרון 20 עצמים תוך דקה וחצי (בזכות הטכניקות שמופיעות בספר "סוד הזכרון המצויין").
בסוף הגעתי ליעד - בית תרבות עמים לנוער, והיה נחמד למדי.
פגשתי שם את תה (האדם השלישי שיצא לי לראות מהבלוג הזה), אבל שנינו היינו די נבוכים (או לפחות אני) אז לא יצא לנו לדבר כל כך.
היו שם ממש המון בנות, והגיל הממוצע היה די צעיר - בניגוד לרוב ההרקדות הקטנות שיש בארץ. אבל כמו בהרבה הרקדות, רובן ברחו איך שהתחילו ריקודי הזוגות, ורוב השאר סתם לא רצו לרקוד, וחבל.. אמנם רקדתי עם מישהי, אבל זה לא היה קסום כמו שרציתי. ;)
ותדעו שלא טעיתי בכלל בדרך חזרה.
לסיכום, היה חביב למדי. אם תהיה לי עוד הזדמנות, אני שמח לרקוד שם, אבל אני לא אסע שוב את כל הדרך, אלא אם תהיה לי מכונית מה-זה חסכונית.
פוסט זה מוקדש לבחורה מקנדה, שמנסה בכוח להבין על מה אני מדבר כאן. אם הצלחת להגיע עד לכאן, אז כל הכבוד! ;)
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
