היומן של געש. פה תוכלו לקרוא על המחשבות, התיסכולים, השטויות והחיפוש שאינו נגמר אחרי החַבֵרה, ממש כמו שאפשר לראות בבלוגים אחרים. כיף! |
| 6/2003
 הכלב (פוסט מדכא)
אני רוצה לבכות.
היום היה פיגוע בכביש מס' 6 בו נרצחה ילדה. אבל זה פחות משפיע עלי, למרות שזה יחסית קרוב אלי (בדרך לכוכב יאיר. פעם הייתי משועמם ונסעתי לשם, עוד לפני שכביש 6 התחיל לגבות כסף).
זה פחות משפיע כי זה קורה רחוק אלי ולא ראיתי את זה. מה שכן ראיתי היה הכלב.
נסעתי לריקודים בכפ"ס דרך כביש 4, ובערך באמצע הקטע בין מחלף אלקו ורעננה שמתי לב לכלב לבן בינוני שהלך בנחישות צמוד לגדר ההפרדה בין שני המסלולים.
די הייתי בשוק מזה. חשבתי לנסות להוציא אותו משם, אבל זה די מסוכן - הייתי צריך בשביל זה לעצור בשוליים, לעבור איכשהו למרכז הכביש, לרדוף אחרי הכלב, ואז להעביר אותו למקום בטוח (איך? להכניס אותו לאוטו?). לא שכחתי את הבחור שראיתי ביום שבת, שניסה לחצות את כביש מס' 2 ליד מחלף אולגה, ונארז בתוך שק כשלידו שלט של המשטרה: "תאונה", אחרי שהתנגשה בו משאית.
קיוויתי שהכלב יצליח להגיע למחלף אלקו ואולי אז, במעבר החציה, הוא יוכל להמשיך לרמת השרון, או להוד השרון.
הגעתי לריקודים, וזה לא היה ממש כיף. הריקודים שבתיה בחרה היו מהסוג המזרחי-חריף שאני לא אוהב, ובת הזוג שלי נטשה אותי כי היא החליטה שחם לה מדי.
בדרך חזרה קיוויתי שאני לא אראה את הכלב, ואז אני אוכל לקוות (Wishful thinking) שהוא איכשהו הצליח לעבור מאמצע הכביש למקום בטוח יותר (הוד השרון). אבל לא. בשולי הכביש ראיתי משהו לבן מוטל ללא תנועה. הוא הצליח לעבור את גדר ההפרדה למסלול של רעננה\רמת השרון, אבל לא שרד את המעבר.
קיוויתי שירדו לי יותר דמעות אחרי שאני אסיים לספר עליו, אבל זה לא יוצא. זה רק אומר שיהיה לי יותר גרוע, כי אני לא אוכל לשכוח את זה.
זאת הבעיה שלי, שאני לא מצליח לבכות? להרבה אנשים כאן יש בעיות ותיסבוכים הרבה יותר מרשימים משלי.. אני סתם תקוע באותו מקום, בזמן שאנשים אחרים צריכים לריב ולהלחם עם הרגשות שלהם תוך צריכת המוני כדורי הרגעה ("נקודת המפנה"), אבל לפחות יש להם נסיון עם החיים, בזמן שהנסיון החברתי שלי שווה לנסיון של ילד מכתה ו'. אז מי צריך לקנא במי?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
