| 4/2004
 אמרתי לה שזה לא פועל
התכוונתי לומר לה את זה מחר, אבל מה לעשות והיא באה לריקודים, בניגוד לתוכניות שלה, בין היתר כי היא רצתה להיות איתי. יצאנו גם החוצה והיא רצתה שאני אשחק בה, אבל לא עשיתי הרבה מעבר מלגעת לה בשיער. וזה כל-כך אירוני. בעבר הייתי מת שהיא תיתן לי לגעת בה ככה, אבל הפעם לא יכולתי לעשות לה שום דבר, בגלל שידעתי שאני חייב לומר לה.
אחר כך חזרנו לאולם, ובשלב מסויים שאלתי אותה אם היא רוצה ללכת מכאן (לא היו ריקודים כל-כך טובים באותו זמן), אז היא הסכימה. הולכתי אותה למזרקה היבשה שליד הספריה של מדעי החיים, שפעם זה היה מקום מאוד רומנטי בגלל הפכפוך של המים.
אמרתי לה את זה כמעט באותן המילים שכתבתי בפוסט הקודם שלי. אבל כשחשבתי על המילים האלה בראש, זה לא נראה לי כל-כך נורא. עדיין יהיה לה אותי (זה שהיא רוצה אותי עדיין נראה לי מוזר), אבל רק בלי המחוייבות (ובלי סקס, במקרה שתהיה לי חברה אחרת).
אבל היא לקחה את זה הרבה יותר קשה ממני. וזה הקרין עלי וגרם גם לי להרגיש רע. לפי הדמות שיצרתי כאן, אני האחד שאמור לסבול מבנות, ולא לגרום להן לסבול ככה.
נשאלות שתי שאלות:
1. האם הייתי צריך למשוך את זה עוד קצת זמן, למרות שהרגשתי שאין סיכוי?
2. יכול להיות שהיה עדיף שלא הייתי יוצא איתה בכלל?
אז הנה התשובות.
1. לא רציתי למשוך את זה עוד, כי לא רציתי שאני אחיה בשקר והיא תחיה באשלייה. אמנם זה עצוב שהחברות הזו נמשכה רק שבועיים, אבל זאת לא היתה הפעם הראשונה שהיה לה חבר.. ככל שהייתי מחכה יותר זמן, היא היתה סובלת יותר.
מישהו אמר לי "חבל, היית יכול להתאמן ככה בשביל לדעת איך קשר רומנטי צריך להיות". אבל הוא חשב רק עלי ולא עליה. אני לא הייתי רוצה להתאמן על בן-אדם בתחום כזה.
מישהו אחר הביע צער על כך שאני אשאר בלי סקס. לא אמרתי לו שאני מסתדר נפלא עם היד שלי.
2. כבר בפעם הראשונה שראיתי אותה, חשבתי שהיא לא מתאימה לי. אבל היא היחידה שהיתה מוכנה ללכת איתי... וזה לא שהיא נראית רע. היא פשוט הכירה אותי מספיק טוב בשביל לצאת איתי....... אני מניח שעכשיו בחורים עשויים יותר להתעניין בה, עכשיו כשהיא כבר לא מתלבשת בצורה שמרנית כמו פעם, וגם מקפידה קצת יותר על עצמה.
אז למה רציתי לצאת איתה? כי חשבתי שאולי כן יהיה לנו סיכוי ביחד, וגם רציתי שתהיה לי חברה. וזה באמת היה נחמד.. למרות שבפנים הרגשתי שאין לנו עתיד.
ואז כשהיא התחילה להתקשר אלי, התחלתי לחשוב לעצמי "אוי לא" בכל פעם שראיתי את השם שלה על הסלולרי שלי. השיחות האלה הראו, שאני פשוט לא מצליח להתעניין בה, וגם אני לא עניינתי אותה במיוחד - היא פשוט היתה צריכה מישהו לדבר איתו... (ואת זה היא יכולה לעשות גם כשאנחנו לא בקשר רומנטי).
ובגלל זה החלטתי שעדיף לסיים את זה. וזה נורא מצער, אבל אני לא חושב שחבל שהיה לנו את הקשר הזה. זה היה נסיון מעניין, והייתי צריך לראות שזה לא יפעל, כי אחרת עוד הייתי מנסה להתחיל איתה בפעם אחרת.
| |
 זה לא פועל
אני כל כך מצטער שאני צריך לכתוב את הפוסט הזה.. אבל זה לא פועל.
פעם, כשהיא היתה מתקשרת אלי, אז הייתי חושב לעצמי: "סבבה, זאת שמרית. היא בטח תציף אותי קצת באינפורמציה, אבל מילא. במילא לא שמעתי ממנה הרבה זמן". אבל עכשיו, כששמרית מתקשרת אלי כל יום, אני רואה את המספר שלה וחושב לעצמי "אוי לא". כי ממש לא מעניין אותי מה שהיא רוצה לספר לי, ולי כמעט אין מה לספר לה.
עברו כמעט שבועיים מאז שהחלטנו להיות חברים. אני לא מצטער על ההחלטה, אבל אני לא מרגיש שום דבר רומנטי כלפי שמרית. אני נמשך אליה, וסבבה לי להיות איתה, אבל אני לא אוהב לדבר איתה בטלפון, ואני מרגיש שאני לא רוצה להיות מחוייב אליה.
הזהרתי אותה שזה עלול להחזיק מעמד. אז האם אני מתכוון לנצל את הדלת האחורית שיצרתי ולומר לה את זה? היא סיפרה בהתלהבות לכל החברות שלה שיש לה חבר.. וגם אני עשיתי דבר דומה... אבל......
אני נפגש איתה ביום שישי. אני מניח שאני אדבר איתה על זה ונראה מה נחליט.
זה לא עושה אותי גבר ממוצע וטיפש, נכון?
| |
 שמרית ואני
שמרית התקשרה אלי יום אחרי, ואמרתי לה שאנחנו צריכים להפגש, ולא בשביל סקס אלא בשביל לראות מה אנחנו עושים.
אז נפגשנו בפארק הירקון (איזה מקום רומנטי! אפילו יש ברווזים באגם). אמרתי לה בערך מה שכתבתי בפוסט הקודם: שאין לי בעיה להיות חבר שלה, אבל בגלל שאין לנו הרבה על מה לדבר כרגע, אז הקשר עלול לא להחזיק מעמד הרבה זמן. שאלתי אותה אם היא מוכנה לקחת את הסיכון. והיא אמרה שכן.
אז זהו. יש לי חברה, בפעם הראשונה בחיי! הגיע הזמן, אתם לא חושבים?
מה שמצחיק הוא שכשהיא סיפרה לחברות שלה בטלפון מה קרה, היא התייחסה אלי בתור החבר שלה עוד לפני שנפגשנו בפארק.
כשכתבתי על שמרית לפני שני פוסטים, רציתי סתם לכתוב פוסט משעשע. לא ציפיתי שאני אכתוב עוד על הנושא בכלל. :)
אני לא רשאי להיות יותר בטבעת "סינגלס" יותר (עצוב!). אני אעביר את השליטה בה ברגע שהדבר יהיה אפשרי.
| |
סיפורנו ממשיך עם שמרית
הפוסט הזה ממשיך מאותה נקודה שבה הסתיים הפוסט הקודם.
"נראה לי ששמרית קצת כעסה עלי. אתה יכול לשאול אותה למה היא התכוונה שהיא אמרה שאני מזבל את השכל? זה בגלל שלא רציתי לרקוד איתה, או שהיא פשוט לא אוהבת אותי?" שאל חומי.
הלכתי לשמרית, והיא אמרה לי שהאופציה השניה נכונה. הוא פשוט לא הסגנון שלה (די החמיא לי. לפחות יש מישהי אחת שמעדיפה אותי על מישהו אחר).
"דבר איתי ביום שבת ונראה אם נעשה משהו", אמרה שמרית וחיבקה אותי לשלום, "הריקודים ממש על הפנים היום ואין לי חשק להשאר".
אז היום באתי אליה, וקשקשנו קצת. היא הראתה לי את הספרים שלה, ואז שיחקתי לה בשיער.. אבל הפעם היא ממש הרשתה לי לשחק בה, דבר שלא קרה אף פעם לפני זה.
הייתי יכול להגיע רחוק, אבל רגע לפני הייתי חייב להזהיר אותה שאני לא בטוח שיכול להיות קשר רציני בינינו.
בסרטים דברים כאלה היו עוברים חלק (מה לעשות, משם מגיע רוב הידע שלי על מערכות יחסים). אבל היא עשתה עצור אחרי שהיא שמעה את זה ולא רצתה להמשיך להתגפף. מה שדי הגיוני.
לפני הרבה זמן קראתי פוסט בבלוג של Emale שדיבר על איך שהוא לא מאמין על זה שהוא בזבז 10 שנים מחייו על אשתו, שכל-כך לא מתאימה לו. אני לא מתעב אף בחורה כמו שמתואר באותו פוסט, אבל די חשבתי על שמרית כשקראתי אותו. בעיקר בגלל "היא כל-כך לא בראש שלי שזה מזעזע. היא משדרת על גלי תקשורת שאין סיכוי בעולם שאני אקלוט".
שמרית היא אדם די שונה ממני. היא לא סוגדת להגיון כמוני. היא די נוירוטית ומאוד אוהבת טלנובלות וטלויזיה בכלל.
היא מאוד חמודה ואני נהנה להסתכל עליה, לקשקש איתה מדי פעם ולשחק לה בשיער, אבל אני לא יכול להגיד שאני מרגיש אהבה אליה. קשר רומנטי איתה עלול להיות התפשרות רצינית בשביל שנינו, ולא משנה כמה קשה לי למצוא מישהי שמתעניינת בי או נמשכת אלי.
לא רציתי שיהיו לה ציפיות (זה לא שיש לה נסיון קודם). מוקדם מדי בשבילי להתחייב אליה.
יכול להיות שגם היה יכול להיות בינינו משהו, אבל היום היה קשה לי להאמין בזה. בגלל זה המצפון הכריח אותי לומר את מה שאמרתי. אז נפרדנו בחיבוק ואני חזרתי לכאן, וכתבתי את הפוסט הזה.
נראה לי שאם הייתי הולך איתה עד הסוף היום, אז הייתי מרגיש עכשיו ממש רע. אבל אני מרגיש בסדר גמור עכשיו.
| |
שניים מהריקודים.
אתמול הבטחתי לעצמי שזה יהיה יום ללא אינטרנט (אני לא מכור. בכלבה שלי!) אבל אני כנראה די גרפומן אז כתבתי את הטקסט הבא במחברת חדו"א. זה שעשע אותי, אבל זה סתם ארוך מדי אז אני לא איעלב אם לא תקראו את זה. אוקיי?
יש את הבחורה הזו מהריקודי עם, שנקרא לה שמרית (שם בדוי סטנדרטי), שגם יצאתי איתה הרבה פעמים (בעיקר לקולנוע), ואני די נמשך אליה.. מאוד אפילו, אבל אין לנו הרבה על מה לדבר, ותמיד כשאנחנו קובעים לעשות משהו אז לא ברור לי מה היא רוצה: לדבר איתי? לתת לי להתקרב אליה פיזית? (כי היא לא תמיד נותנת לי לעשות את זה - תלוי במצב הרוח שלה). בקיצור, אני מפחד לתסבך אותה עוד יותר.
אז היום פגשתי אותה בריקודים אחרי הרבה זמן שהיא לא באה, אבל לא רקדתי איתה - אמרתי לה מראש שיש לי בת זוג אחרת (שנורא כיף לרקוד איתה). ויש בריקודים מישהו אחר, שנקרא לו חומי, ונראה לי שהוא די מאוהב בה.
בכל אופן, דיברתי עם שמרית, ואז חומי בא והצטרף לשיחה. הוא גם שאל את שמרית אם יש לה מישהו, והיא אמרה בביישנות שלא. אז הוא אמר לה שהוא יכול להכיר לה שני אנשים נפלאים אם היא רוצה: אותי ואותו...
חומי הוא לא בחור מבריק במיוחד, אבל יש לו יותר כושר שיחה והרבה יותר בטחון עצמי ממני, ובאופן כללי אני די מקנא בו, כי הוא מצליח לרקוד עם בחורות די שוות שלא מסכימות בכלל לרקוד איתי (איזה סנוביות). אבל מכיוון שכבר ניסיתי הרבה לעשות שיצא משהו איתי ועם שמרית והתייאשתי, החלטתי לפנות לו את הבמה בתואנה שאני צריך ללכת לשתות (מים זה טוב). הייתי שמח לשחק בשמרית, אבל הייתי מעדיף שיהיה לה מישהו שיעשה אותה מאושרת, כמו שאמר סטינג: If you love somebody, set them free
ראיתי מרחוק שהם ממשיכים לדבר הרבה זמן (ואני לא יכול לומר שלא קינאתי). ואז התחילו ריקודי הזוגות והלכתי לזוגתי החמודה (שהייתי מת שהיא תהיה חברה שלי, אבל הסיכוי קלוש עד בלתי אפשרי).
אחר כך חומי בא אלי וביקש ממני בעדינות שאני אשאל את שמרית למה היא התכוונה כשהיא אמרה לו שהוא מזבל את השכל...
אני רואה שזה בכלל לא נראה ארוך כשזה מוצג על המסך. אז אני חוזר בי: אתם כן צריכים לקרוא את כל הפוסט הזה! ;)
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
