עבר הרבה זמן מאז שכתבתי פה.. כנראה הייתה לי תקופה טובה? לא יודעת..
האמת שלא היה לי כל כך הרבה זמן לכתוב פה בגלל לימודים,רכיבה וסתם כי לא היה לי כוח..
יש לי כל כך הרבה דברים להגיד ולספר אני לא יודעת איך להתחיל.. (חח משפט שכולם אומרים
)
דבר ראשון אני כבר הרבה זמן לא הלכתי לרכב בחווה על אלביס (סוס של מישהו בחווה) והאמת שאני לא מרגישה שהרכיבה זה כבר חלק ממש חשוב אצלי וכשאני חושבת על זה שאני צריכה ללכת לחווה לרכב על הסוס אני חושבת על "וואי ממש לא בא לי ללכת עכשיו." ואין לי כוח לזה.. כי אני מרגישה שיש עלי יותר מדי לחץ עם הלימודים כל המבחנים והבחנים והעבודות זה ממש קשה עכשיו בכיתה י"א
וגם עזבו את הלימודים אפשר להסתדר עם זה בערך הבעיה שאני מרגישה שיש עלי לחץ מהאנשים בחווה שכנראה הם רוצים לטובתי שאני ארכב כמה שיותר ושאני אבוא יותר ובכלל אם אני לא באה כמה ימים אז הסוס מתחיל להשתולל כי אין מישהו אחר שירכב עליו הבעלים שלו לא רוכב עליו בכלל ואני מרגישה שכל האחריות על הסוס נופלת עלי! וזה מעצבן אותי כל כך שאנשים באים אלי ואומרים לי "למה את לא רוכבת עליו? למה את לא באה יותר?" למה לא זה ולמה לא זה תעזבו אותי כבר מה אני חייבת לכם משהו?! כאילו אני יודעת שהם דואגים לי ורוצים לטובתי (זה מה שחברה שלי אומרת לפחות) אבל זה כבר נמאס ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות אם להפסיק לרכב או להמשיך למרות כל הלחץ הזה.. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה..באמת שלא..
טוב אז נעבור לנושא משמח יותר!!(:
אתמול (ביום חמישי) אני וחברה שלי-מור הלכנו לקניון רחובות כדי לקנות מתנת יומולדת לשתי חברות שלנו וקנינו להן דברים מזה יפים חבל על הזמן מזה היינו מרוצות ממה שקנינו! לחברה אחת קנינו שרשרת "זהב" כזאת ארוכה מזה יפה אי אפשר לתאר אפילו חח ועגילים מדהימים!! (את העגילים הכי אהבתי) ולחברה השניה קנינו שרשרת עם שתי לבבות כאילו מכסף וטבעת מהממת! וגם קנינו להן מן אריזה כזאת של לב עטופה ובפנים תכננו לשים ממתקים ואת מה שקנינו להן ונעשה לכל אחת ברכה משלה וזה.. בקיצור לדעתי עשינו להן מתנה אחת היפות! ועוד נקנה בלונים והכל...ביום שבת אני הולכת לחברה שלי לסיים עם הכל לסדר את המתנות ולקנות בלונים. אני רק מקווה שהן יאהבו את המתנות שקנינו להן כמו שאני אוהבת(:
היום יש לי ארוחת ערב עם כל המשפחה אצל חברים של ההורים נקווה שיהיה כיף (אם בכלל אפשר לקרוא לארוחה אצל חברים של ההורים כיף חח) לפחות יעלי תהיה שם שזה די מנחם חח (חברה שלי מהחווה שהיא הבת של החברים של ההורים)
האמת שהיום ממש לא בא לי לעשות כלום רק להיות בבית במיטה ולא לזוז,להיות כמו אבן. היום הייתה לי הזדמנות אפילו ללכת לחווה ולא הלכתי מרוב שאני פשוט לא כיף לי להיות שם אני מרגישה שדי אין לי כוח יותר אני רוצה להפסיק ועכשיו! ואז אני חושבת על זה ואני חושבת על כל האנשים שאני לא אראה אם אני אפסיק לרכב ועל הרכיבה אני לא בטוחה שזה יחסר לי אבל אם כן? אני לא יודעת מה לעשות אני מרגישה מבולבלת לגמרי..נקווה שאני אפתור את הבעיה בקרוב(:
שתהיה שבת שלום ונהנתי לכתוב פה שוב! (סליחה על החפירה חח)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
