יצאתי מהמכללה, אחרי עוד יום מתיש...
הפעלתי את האמפי ובהליכה מהירה התקדמתי לעבר התחנה
תוך כדי הליכה סובבתי את הראש לשניה כדי לראות האם הרמזור התחלף
או שאמשיך למעבר חצייה הבא
כשהחזרתי את ראשי נתקלתי בדמות בת גילי.
מבעד לאוזניות שמעתי אותה צועקת בהתנשאות מהולה בכעס "אוייייש", עצבני וצורמני.
מייד סיננתי סליחה חלושות והמשכתי ללכת.
חשבתי על כך בדרך שתינו אחראיות לתאונה כמעט באותה המידה.
קורה שאנשים נתקלים בטעות אחד בשני באמצע הדרך
(אני יודעת שבאופן חוקי ניתן להגיע על כך למשפט...כסף ובלאגן).
אבל ההבדל בין האנשים הוא בגישה....
אחרי שחציתי במעבר הבא, מהורהרת ומעט פגועה (מעט)...
מצאתי על המדרכה שטר של 20 שקלים.
מה זה אומר?
כשכמעט ירדתי מהאוטובוס פגשתי בבחור הנחמד....שנעלמתי לו באורך מסתורי...
וחשבתי שגם אני צריכה לשנות את מידותי...
סוף סמסטר כמעט ונגמרו לי כל הכוחות
היה פורה ומרענן אבל חייבים חופש ועדיין אי אפשר לסכם.... כי הביקורת ההגשות והמבחנים בפתח....
צ'או.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
