ערום ואומנות
לאחרונה עולה בכיתה השאלה האם ערום הכרחי לאומנות?
האם הוא פוגע ברגשות אנשים דתיים (או כאלה שקשה להם עם ערום)?
והאם זה בסדר שחברים מהכיתה ישמשו כמודלים אחד לשני?
והאם אפשר לנטרל לחלוטין את השימוש בערום ממיניות?
לדעתי יש לערום מקום הכרחי וחשוב באומנות.
כדאי ואפשר להשתמש בו עם או בלי איזכור של מיניות.
אני מבינה שיש אנשים שהערום צורם, זר, מזעזע
ואף פוגע ברגשותהם (אמונה, דת וכו'...) אך אפשר להסיט
את המבט ולא להסתכל ביצירה באותו אופן שבוחרים לא
לקרוא ספר או מגזין מסויים מכיוון שהוא "בוטה" מידי.
ערום הוא חלק בלתי נפרד מאומנות
והתחיל הרבה לפני תקופתנו אנו.
יש איזכור של ערום באומנות במהלך כל ההסטוריה
לכן קשה לי להבין שיש אנשים שלומדים אומנות
ומסרבים לקבל את הערום כחלק ממנה.
בנוסף אני חושבת שאין חשיבות למי משמש כמודל
וכמובן שאפשר שאנשים מהכיתה ישמשו מודלים אחד לשני
מה דעתכם?
הביקורת עברה, אשקר אם אומר בשלום.
העבודה שלי עוררה סלידה מרוב המרצים
כינו את העבודה שלי כעבודה "נאיבית" שזה הדבר לדעתי
הכי נוראי שאפשר לאמר על עבודה.
היה גרוע אבל פחות משחשבתי.
אחרי הביקורת נגשו אלי אנשים משנים מתקדמות יותר
ואמרו שבחרתי נושא קשה ואמיץ.
הכי חשוב שזה מאחורי
את המשבר עברתי שבועיים לפני הביקורת
אז בבקורת ניפחתי שרירים כדי לשמוע את הזוועות
אבל לא לקחתי שום דבר אישי והעברתי מעל ראשי
כמובן שאת ההערות החשובות אקח להמשך.
חופשת הסמסטר החלה
היום נחתי מספיק,
מתכוננת למשמרת לילה
ולצילום מאסיבי במהלך החופשה
שבת שלום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
