רק עכשיו נכנסתי לבלוג, שמתי לב שיש לי 3 תגובות לפוסט הקודם שלי, שבשבילי זה הרבה.
רק עכשיו.
האמת, אנלא מרגישה יותר צורך לרשום כאן מה שעובר עליי, כי גם זה, אף פעם לא ייצא בצורה טובה.
איך שאני רוצה ז"א..
אתמול היה יום קשה, אבל סופסוף בכיתי. הגיע הזמן. הבכי הזה היה בי כבר הרבה זמן.
היתה לו סיבה, והיא עדיין קיימת, ומה שלי נשאר לעשות, זה לנסות לפתור את הבעיה הזאת.
ולא, זה פעם ראשונה שזה באמת משהו גדול, שלא קשור לבנים, לימודים, או משהו כזה. זו באמת בעיה בוגרת כבר.
אני יודעת שהפתרון שלה רק יעשה לי טוב ולכן אני נלחמת על הפתרון. ואני מקווה שאני אצליח להגיע אליו.
שבוע שעבר היה יומיים טיול שנתי והיה ממש לפנים.
ברור שהיו קטעים מבאסים כמו ההשקמה וכו', אבל היה מצחיייק שזה לא יאומן בכלל כמה צחקנו..
אני שמחה שבסוף יצאתי למרות שהיו לי התלבטויות.
עכשיו אני רק מקווה שאמא תסכים כבר להוציא אותי לפולין ושלא יהיו בעיות.. אבל אמרו לנו שרק אחרי חנוכה יתחילו לדבר על זה.
השביתה הזאת כבר ממש מעיקה לי על החיים.
סבבה, התלהבנו, שביתה שבוע. שבועיים. שלוש. חודש.
אבל חודשיים?
חלאס.
אנשים לא מבינים שזה דופק כאן תלמידים?
מספיק עם זה כבר. אח"כ יהיה כ"כ קשה. מספיק שתקעו לנו תשביתה הזאת בחודשיים הכי משמעותיים ואינטנסיביים שיש. שתפסיק כבר.
בינתיים אני משתדלת ללמוד כמה שיותר, לפחות בגרות חורף במתמטיקה תהיה.
וגם במשפטים יש בגרות עוד מעט.
ביום רביעי יוצא הספר של הארי פוטר ורק לזה אני מחכה. אגב אם מישהו יודע כמה הוא עולה שיכתוב לי תגובה על זה בקשה.
יאללה יום טוב
