זהו הבלוג הראשון שלי,

      אז בבקשה לא לשפוט אותו,

      לא את הנושא,

      לא את מילותיו

      ולא את המבנה שלו.

      תודה על סבלנותכם על הפתיחה הטרחנית.

       עכשיו אעצום עיניים,ואצלול למעמקי כתיבה

          שאיני מורגל בה כטבעם של הכותבים היומיים.

אמש הוזמנו אשתי ואני לערב  מהנה אצל הדוד הצעיר של אשתי. בדרך כלל אני מרגיש שם,זר ולא מחובר ,ודודה של אשתי שמוחצן מאד מייד מרכז את הערב סביבו הגיגיו .רובם חברי שנים של הזוג ובפעם קודמת ממש נעלמתי ושקעתי בצללי ערב משמים.אשתי תמיד מתחברת יותר בקלות.ואם אני כבר מתחבר אז יוצא קשקוש ומבלבל לכולם במוח כדי להפגין את חוכמתי.ואחר כך אוכל את עצמי על הנודנקיות שלי.

   אמש זה לא היה כך.אני שבשנה האחרונה הכשרתי את עצמי למקצוע ומהות שמתאימה לי,(בתחום ניהול התוכן) מייגע פחות ויותר בטוח בעצמי.עדיין נתפש להרגלים הישנים של פטפוט מתיש,אבל מתעשת במהרה.

    הגענו מצויידים בחלקנו בארוחה,ברכות נשיקות והכרות מחודשת עם חבריהם הוותיקים. מה אתה עושה כיום? עדיין באותה העבודה? אה! למדת? בגיל חמישים? יפה, תסביר מה אתה עושה?

אחד החברים י. שמו לא הירפה ,והתחיל לתחקר;מה זה? למה זה? זה מקצוע חדיש איך עושים זה? מי צריך את זה? וסיפר את תסכוליו מ"גוגל" ומיליוני דפיו. ואני התחלתי להרגיש לא נוח ,רק הגעתי ואני רעב ולך תסביר הכל על רגל אחת?

  ואז היגיעה הקריאה הגואלת:כולם "לסוכה לברכות והתחלת הסעודה"! אנחת רווחה ...נקטע הלחץ.

     ולענין!

 ברכננו,לגמנו יין ותוך "שיחות קטנות" אחד ,ניקרא לו נ. קלט שאני "אוזן קשבת",והאמת שאני באמת כזה.ועוד מסוג משוכלל,גם אמפתי וגם מכיל.(דגם נדיר? אולי...).

 ואז התחיל הטירטור;כל נושא שהעלה ואני הסטתי למשהו אחר,הוא פיתח ושטח את ידיעותיו ואמונותיו וחוויותיו.לונדון,גרמניה,תחבורה,טכנולוגיה  ועוד....באה המארחת:למה בעמידה? אביא לכם כיסאות. והוא:לא! זה בסדר.מה בסדר שייסתום!(בלב כמובן).  טוב! ישבנו ואני בחרתי כיסא גבוה משלו שלא ירגיש בנוח. "טריק " חלש ,לא עזר.

פזלתי לאחרים רציתי לשוחח גם איתם.והוא באוזן,הלכתי לראות מה קורה עם אשתי(שיח נשים מסתורי;איזה כייף לה,לא אפריע). חזרתי, והוא בהיכון...

   טוב לא אלאה אותכם ,אם אני עיפתי אותו או שהתעייף לבדו אני לא בטוח.השחלתי משפט למעגל אנשים אחר ,ויצרתי דינמיקה של  "שיח גברים" (כדורגל,עסקים ולנהל את העולם),ואילו הוא נשאר שותק ובוהה בנו ,קצת מהורהר קצת בודד משהו.

ההמשך היה מהנה,ורק העייפות של אחרי חצות הכריעה אותנו איש איש לביתו.

    כשיצאנו, הרהרתי ביני לביני;גם אני הייתי כך? כנראה בר מזל אני שהשתניתי והייתי צריך לחוות את שלפעמים הטעמתי אחרים.  אם כי רבים חזרו טענו שהשיחות איתי היו מרתקות וחזרו בטוענות שונות לקפה ועוגה איתי.הפעם התחדדה אצלי חולשה שהתמודדתי איתה,ועדיין מתמודד עם ספיחיה.

     בפעם הבאה ,מקווה בכתיבה יותר קולחת ובסיפורים יותר מעניינים ,כי יש לי רבים לספר.

      חג סוכות שמח לכולם!

      החשבן.