בוקי סריקי ושאר פרטים קטנים

סטיוארט- חיים מהסוף להתחלה.

אלכסנדר מאסטרס, ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות

תרגם-ירון פריד.

" אבל למה לשים את עצמך ברחוב?"

"אנ'לא יודע- בגלל שאני קצת צועני. רציתי לחיות כמו השורשים שלי"

"אבל זה בדיוק העניין. זה בדיוק מה שאתה לא עשית. אתה רק ישנת על המדרכות בעיר הקרובה ומעולם לא זזת משם".

"תפסיק לשאול למה, אלכסנדר. אני לא יודע למה. הייתי כל כך לא מאופס שחצי מהזמן לנפש שלי היה ראש משלה."

גם אני שאלתי את עצמי לא פעם, איך זה שאדם מגיע לגור ברחוב. מה הביא אותו לשם. איך מתרגלים לזה.

אלכסנדר מאסטרס משתדל לענות עבורי על השאלות הללו.

מאסטרס תעד את חייו של הומלס שסיפר לו בכנות ובאומץ על חייו כדר רחוב. דרך עיניו של סטיוארט  אפשר ללמוד מעט על עולמם הכול כך שונה של דרי הרחוב. על התייחסותם לחברה ועל ההתייחסות אליהם.

מאסטרס, בחור אנגלי שהתנדב בשעות הפנאי בהוסטל לחסרי בית, התיידד עם סטיוארט, עבריין, פסיכופט, נרקומן ואלכוהוליסט. החברות ביניהם הביאה לכתיבת הספר שתיעד את חייו עד לגיל 33 בו נהרג סטיוארט בתאונה, בלי להספיק לראות איך סיפור חייו הופך לרב מכר.

הביוגרפיה נכתבה מהסוף להתחלה. ומאסטרס הוא גיבור הספר, לא פחות מאשר סטיוארט. הוא נוכח וממשי בסיפור ולא מהסס להעביר ביקורת על השיטה, על ארגונים המוסדיים. הוא מתאר את תחושותיו, את קוצר רוחו כלפי סטיוארט , את כעסו, את התעוב שהוא חש כלפיו. הוא חושב עליו כעל " חתיכת סיוט קטן שכמוך". אבל גם ישן איתו, מכניס אותו לביתו, מקבל את רעיונותיו ומעריך אותו על מאמציו להשתקם. וסטיוארט גומל לו בחשיפה אינטימית של כל סודותיו. כך שהקורא שאין לו מושג איך נהפכים להיות נרקומנים, הומלסים, אלכוהוליסטים. איך נפלטים וחיים בשולי החברה בלי שיש ברשותך דבר ששייך לך – מתקרבים לעולם של חסרי הבית ולומדים להכיר מעט את חייהם.

" כינים זה כשאתה ברחוב ומישהו מוציא שמיכה ואתה יושב עליה"  הוא מרים את ידו, אגודל ואצבע לחוצים יחדיו " לא עבה כמו גפרור, אורך של שליש גפרור זה מניאק ענקי. זה כינה מפלצת מזדיינת. זה הסקביאס שיותר קטנים, שנכנסים מתחת לעור. אתה מגרד וזה מה שקורה בסוף. זה ממש חי לך מתחת לעור".

בהתחלה חסר הבית משחק משחק הוא משכנע את עצמו שזה כמעט כיף לישון ברחוב. אחר כך כל הקהילה שלו מורכבת מאנשים שישנים ברחוב והוא אחד מהם.

העבודה על הספר נעשתה בשיתוף מלא של סטיוארט שהיה בעל וטו על הסגנון והתוכן. הוא זה שהעלה את הרעיון לכתוב את סיפור חייו מהסוף להתחלה. בסיפורו יש את כל הסממנים שמביאים אנשים להיפלט מהחברה. יש הזנחה מצד אימו, התעללות, אונס, שנים של סבל וזעם, של ישיבה בבתי סוהר ושל שיגעון.

סיפורו עורר בי רחמים, כעס, חיבה ועצב על סופו הטראגי.