בוקי סריקי ושאר פרטים קטנים

אתמול קראתי ב"מעריב" את המודעה הבאה:

למכירה

"אני מעוניין למכור סנדלי ערב אלגנטיים במידה 37 של אשתי.

הסנדלים בעלי עקבים של תשעה ס"מ, ננעלו פעם אחת בלבד והם במצב מצוין.

מחיר: 170 שקל.

לפרטים: י... טל: .... "

קראתי שוב וכעבור זמן שוב. חידת הסנדלים האלגנטיים סקרנה אותי. שקלתי לטלפן לאיש מהמודעה, היד כבר נשלחה קדימה לחייג, ועצרתי בה.

הסיפור הלא מסופר הוא זה שמרתק אותי. מאפשר לדמיון להשתולל. לברוא את היחסים בין הגבר שפרסם את המודעה, לאשתו בעלת כף הרגל הקטנה והעדינה, המסוגלת להלך בסנדל שעקבו תשעה ס"מ.

חשבתי על סיפורו הקצר של ארנסט המינגווי  " למכירה. נעלי תינוק. מעולם לא נלבשו" ואיך מודעה הופכת לסיפור חזק ומעורר מחשבה.

בחזרה למודעת הסנדלים-

מדוע הוא המעוניין למכור ולא היא?

אולי קיווה שזו סינדרלה אך אחרי שנעלה את הסנדלים הבין שטעה והוא מחפש אחרת?

הוא קנה לה סנדלים במתנה והיא לאחר שנעלה אותם פעם אחת, החליטה שלא יפות והחזירה לו.

הם עומדים להתגרש והוא מעניש אותה ומוכר את סנדליה האהובים.

היא נוהגת לנעול כל סנדל/ נעל פעם אחת בלבד וזורקת. הוא אוסף בחשאי ומוכר אחר כך.

הוא נוהג לנעול סנדלי נשים בסתר ואלו , בעצם, הסנדלים שלו. (רגליים קטנות יש לו)

הם פוטרו מעבודתם ואין ברירה חייבים למכור גם סנדלים אהובים.

היא עזבה אותו והשאירה בדירתו את פרטי הלבוש וההנעלה שקנה לה והוא מנסה להחזיר לעצמו לפחות חלק מהכסף.

הוא אספן סנדלי נשים. האוסף כל כך גדל שהוא חייב למכור חלק ממנו.

עכשיו תורכם. J