כשסיפרו לגליתי שבעוד שבוע תלך למקום שם יש עוד ילדים והיא תוכל לשחק איתם וללמוד דברים חדשים, ראו מיד כמה היא מתרגשת. הזנב לא הפסיק לכשכש במהירות עצומה ועד שלא ענו לה על כל השאלות והבטיחו לה שתוכל ללבוש את האוברול שהיא הכי אוהבת ולקחת ספר שתוכל להקריא סיפור לילדים, לא נרגע הזנב.
לאפרים נצנץ רעיון והוא שאל את גליתי אם היא יכולה לבקש מהזנב שיתנהג יפה בגן ושלא יעשה כל כך הרבה רעש, כמו שהוא עושה בבית ושלא יתחנף לילדים שבגן. גליתי חשבה על זה הרבה מאד זמן וכשכבר חשב שהיא שכחה מהשאלה, היא אמרה שהיא חושבת שהזנב ישמע בקולה ושהוא יחביא את עצמו עד שתגיד לו שמותר לצאת.
"הוא מוכרח לצאת, אבא. גם הוא רוצה לשחק עם הילדים וכשעצוב לו אז עצוב גם לי " ואפרים הנהן ואמר שבסדר ושהיא יכולה לעשות מה שהיא מבינה ונישק את לחיה המתוקה בצבע שמנת בדבש.
כשקרן באה לקחת את הילדה מהגן ביום הראשון, אחרי שישבה בבית והתאפקה לא לרוץ לגן ולהוציא אותה כעבור מחצית השעה, הייתה גליתי שקטה וגם הזנב התנופף לו במין שלווה לא מוכרת. אחרי ארוחת צהריים הסכימה גליתי לספר שהילדים לא רצו שתקרא להם סיפור הם זרקו עליה חול כששיחקה בארגז החול, ושיש את תום שרצה רק לשבת לידה וללטף לה את הזנב.
"הכול בסדר, אמא" חייכה גליתי אל עיניה המודאגות של קרן. מרגישה את דאגתה של האם כאילו הייתה נערה בוגרת.
בערב התקשרה קרן לפועה שסיפרה לה שהילדה מקסימה ממש ושאין איתה שום בעיה. אחרי שנתנה לילדים לגעת לה בזנב וללטף התפוגג החידוש והיו ילדים שביקשו שיסדרו גם להם זנב כזה, כי למה רק לגלית.
אחרי שבוע הבינה קרן שהבת שלה היא סיפור הצלחה. כמעט כל אחר צהריים היו מתקשרים ילדים מהגן ומזמינים אותה לשחק בביתם. בהתחלה סירבה ורק אחרי שגליתי התחננה שתרשה לה, פיתחה אסטרטגיה של שיחה עם האם לפני הביקור, הסבר קצר ובירור לגבי ילדים נוספים בבית וכשהתרשמה שהכול בסדר שלחה את הילדה.
הזמן חלף מהר וגליתי התכוננה לקראת כיתה א'. מבחינת היכולת, אמרו להורים שאפשר להעלותה ישר לכיתה ג'.
אפרים ידע שהילדה יודעת הרבה יותר. אלא, שהיה לה טוב עם בני גילה, שקיבלו אותה בטבעיות מאז אותם ימי גן וגליתי לא רצתה להיפרד מהם.
בעיית הזנב כמעט ולא הייתה קיימת. ילדים חדשים שפגשו בה היו צוחקים כשהופיע זנבה המפואר מולם, אולם קסמה ויופייה של גליתי חיפו עליו עד מהרה. היא ידעה לקבל בחיוך והבנה את הצחקוקים והסקרנות מבלי להיעלב כלל.
הזנב התבגר עם השנים. ככל שהדבר יראה תמוה, נדמה היה שהילה של כובד ראש ומכובדות עוטפת אותו. בדרך כלל הסתובב זקור כלפי מעלה, ממעט לנפנף לשלום ומועיל להתייחס רק לחבריה הכי טובים של גליתי ולבני משפחתה הקרובים.
לא ניתן היה לזהות יותר את מצב רוחה של הילדה לפי מעשי הזנב, שהיה נענה לכל בקשה של גליתי ומכבד את רצונה להעלם ולהראות את עצמו פחות ופחות.
אפרים וקרן שמחו, כיוון שראו בזה אות לחשיבות הפוחתת והולכת של הזנב בחיי ביתם. הם ידעו שזמן הניתוח מתקרב וחששו מכך. איך תקבל הילדה את הניתוק ההכרחי?
גליתי ידעה על הניתוח המתוכנן משיחות להן האזינה בחשאי. לכן גם ביקשה מזנבה להראות פחות כי קיוותה שאולי זה יעזור להוריה לשנות את דעתם. זנבה היה החבר הלא דמיוני שלה הכי קרוב לה בעולם. איתו פטפטה והתייעצה ויחד החליטו איך היא צריכה להתנהג לחברים ומה ללבוש ומה לומר. הזנב הזכיר לה אם שכחה משהו ועודד אותה כשהיה קשה . הוא גם ידע להראות לה כאשר טעתה.
כשהיו מתלטפים בערב לפני שנרדמה היה זה כאילו סוכריות מתוקות מתפצפצות בכל המקומות הנסתרים בגוף והיא הרגישה קלילה ומרחפת עד שנרדמה.
"בחיים לא אסכים שיחתכו לי אותו". הייתה נשבעת לעצמה ולא חשוב מה ינסו לעשות. היא תברח מהבית ולא תחזור עד שיבינו שאי אפשר להפריד ביניהם.
כשהזמינו את דר' קליין הביתה ידעה מיד למה הוא בא ורצה לחדר ונעלה את הדלת, אפילו שבטחה בו וסמכה עליו. אבל, דר' קליין לא ויתר ועמד מאחורי הדלת הסגורה והסביר לה בשקט ובלי להתעצבן למה היא צריכה להסכים להיפרד מהזנב.
הוא דיבר אליה כאילו היא אישה ולא ילדה בת שמונה והסביר לה מה יקרה כשכולם יגדלו ואיך ישתנה היחס אליה. ושלצעירים איכפת מאד איך נראים ומה לובשים. ואיך זה יראה שהיא תמשיך ללכת כשזנב זקור לה מאחור?
הוא המשיך ודיבר על בנים ואהבות ועל איך נולדים ילדים וכמה שהזנב יפריע לה.
היא ניסתה להסביר לו שהיא כבר יודעת הכול ופתחה את הדלת ואמרה שהוא יכול להיכנס והראתה לו שהזנב יודע להיות בשקט ושלא יפריע לה לאהוב. אך דר' קליין אמר שזה לא היא, זה החברה והחינוך והיא כל כך מוכשרת וחכמה והיא בוודאי מבינה את זה. וגליתי הייתה מוכרחה להודות שהיא מבינה ושהוא צודק ואין מה לעשות היא חייבת להסכים שיורידו את הזנב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
