בוקי סריקי ושאר פרטים קטנים

פייגל'ה מפליגה בדמיונה. בפעם העשרים מוסחת דעתה מעבודתה אל זוג הכרטיסים הלבנים, המונחים על השידה ועליהם מודפסת תוכנית מסיבת פורים.

שפתיה נעות בדממה עוקבות אחר המילים אותן שיננה באותו היום ששרול הביא את הכרטיסים. היא חוזרת על התוכן וחיוך מאיר פניה, מגיע עד עיניה ושם עוצר בהיסוס.

כבר מצאה סידור לבנות . שלשום אפתה לייקח כמו שהשוויגר אוהבת ובבוקר מוקדם אחרי שהביאה את הבנות לגן, נעלה נעליה הקלות ועלתה את  העליה שלא לבזבז על אוטובוס. ברגל בטוחה הלכה ולא נתהססה כהרגלה.

השוויגר התפלאה לראותה כך ביום חול מתנשפת ומזיעה, הקשיבה רוב קשב לבקשה, טעמה פרוסה מהעוגה ואמרה שצריכה היא לחשוב.

ארבע שנים גרו שרול ופייגל'ה בסלון אצלה. בלילה נפתחת הספה ולעת בוקר נסגרת. כל השנים לא ריב לא ויכוח. הסכימה עמה בכל דבר ועניין. שמעה לעצתה וקיבלה עליה מרותה.

כשנולדה שרהל'ה פנה שרול למפלגה וקיבל הלוואה לקניית דירה בבלוקים של העולים.

כמלכה נדמתה פייגל'ה בעיניה. בעלת ארמון. ניקתה והבריקה. את כל הבית סיידה לבן. רק את חדרה של שרל'ה צבעה בוורוד בהיר ותלתה תמונות שגזרה מז'ורנלים.

שרול הביא מיטה שקנה בהזדמנות ואמא נתנה שולחן ושני כיסאות. היו וילונות שתפרה במכונת תפירה "זינגר" של השוויגר וגם שמיכת פוך שנשתיירה ועברה אליה מסבתא רייזל.

פייגל'ה רואה את סבתא ברכבות ובאניה, לא מרפה מצרורותיה שבהם מונחים השמיכה והכריות אותה נשאה בכל אותם שנות נדודים. אפילו לקפריסין הגיעה השמיכה.

כששמעה השוויגר שבנה יחידה עוזב לבית משלו הקפידה שלא יראו תרעומתה. אך ידעו על פי כווץ השפה.

אבל שרול לא ויתר. אמר שיבואו לבקר ורק שש תחנות, אפשר גם ללכת ברגל.

כל ערבי ששי הם אצלה. בקיץ ממתינים עד שתשקע החמה ורוח קלה תנשב ובחורף מקדימים שקיעה ואפילו אם ירד מטר והצינה רבה.

פייגל'ה נוהגת להכין לייקח  ואת חציה לוקחת עמה לשוויגר ויש גם יין דובדבנים מעשה ידיו של שרול.

כעת, יושבת ומביטה בשעוונית הדהויה הפרושה על השולחן ובפירורים המתאספים בקדמת החלוק של השוויגר. השעה מתארכת והיא ממתינה להחלטה.  "זייער גיט" נאנחת השוויגר "למדת ממני טוב. כמו שצריך יצאה העוגה."  היא קמה אוחזת בסינור שלא יפלו הפירורים ויוצאת לנער בחוץ. "אבוא" היא אומרת "תכיני לי את הספה בסלון. העיקר שתיהנו קצת. מגיע לכם פעם אחת ללכת לנשף"

פייגל'ה מנשקת ללחי הכמושה ויוצאת לדרך שהתקצרה, מעשה נסים, ומביאה אותה לביתה במחצית הזמן שנדרשה לה בבוקר.

משסודר עניין זה מתפנה פייגל'ה להרהר בתחרות. במכולת של מנדל לא מפסיקות הוויברס להתלחש בהתלהבות. היא מעולם לא לקחה חלק בהבלי נעורים שהרי בגיל שש עשרה נתארסה ונדרשה לכובד ראש ורצינות. לא נתפרכסה, לא התפארה בשמלות פאר עטורות סרטים ותחרים. חייה צנועים הם ושלווים ואין בהם משובות. היא מאזינה לפטפוטי הנשים וחשק גדול מצטמח אצלה, כאילו אש זרה ניצתת בה להשתתף ולהיות מלכת אסתר הנבחרת. שהרי חן יש בה וגם שמעה אומרים לאימה שגזרתה נאה ולידת בנותיה לא הותירה סימן במותניה הצרות. היא מהרהרת לכאן ולכאן, נאבקת בעצמה, מנסה להשתיק יצרה. פעמים דבקה בצד השלילה ופעמים לצד החיוב.

שמא כדאי להעלות הסוגיה לפני שרול? אך יודעת היא ששרול יבטל הרעיון ויתנגד להוצאת המעות הכרוכות במלבוש שיהיה דרוש לה.

לאחר ימים של התלבטות גובר עליה היצר ומתגבר על הצנעה והיא מעלה בדעתה דרכים שיעזרו לרכוש שמלה הדורה שתתאים לאירוע.

דמיונה מצייר לה את בית ההסתדרות האפרורי עוטה צבע וקישוטים. שרשראות נייר כסופות ומוזהבות ישתלשלו מתקרת האולם. על הבמה זרי שושנים וגלדיולות ואולי גם פרחי קלה שאותן היא מחבבת במיוחד. והיא עומדת שם בין המשתתפות כששרול מביט בה בגאווה ומלחש באזני שכניו שאשתו היא העומדת שם .

וכבר יודעת היא מאין תשיג השמלה והרי תוכל לעמוד בתשלומים מהמעות שמפריש שרול למשק הבית.

תלך לסוניה . אשת החלבן שלה קרובים באמריקה ששולחים חבילות בגדים כל כמה חודשים. שם לבטח תמצא מבוקשה ואז בעזרת הזינגר  תתאים את השימלה למידותיה.

כבר קנתה אצלה מלבושים לבנות. המחיר אינו רב והאיכות טובה. גם קנתה קומביזון ממשי שחור וחזיות מרופדות

סוניה רחבת לב היא ותסכים לפריסת התשלומים.

ביום למחרת היא מתקינה עצמה ליציאה. מנקה בזריזות את הבית. מבשלת לוקשן מיט יוך ומכניסה פולקס למרק כמו שעושה השוויגר.

משסיימה מלאכתה מזדרזת לשטוף זיעתה ויוצאת לביתה של סוניה.

המלבושים שסוניה מקבלת בדואר אינם מתאימים לה. אישה רחבת מידות וגוצה היא.

היא מחבקת את פייגל'ה אל שדיה הגדולים מזמינה אותה לבחור מהמבחר הנערם בשקים בערבוביה צבעונית וללא סדר.

מצביעה על שמלה פרחונית בעלת צווארון לבן ועל שמלת תחרה לבנה, אך פייגל'ה אינה מתרצה עד שנחה עינה על שמלת קטיפה ירוקה בעלת תחתית מעומלנת לבנה, תחרים לבן  מעטר שרווליה וסרט משי באותו הצבע למותניה. השמלה מתאימה למידותיה הצנומות כאילו נוצקה עליה. יהיה עליה לתקן מעט את מיפתח הצוואר ולהדק בחזה.

סוניה סובבת סביבה בהתפעלות "אזוי שיין" היא מתלהבת. בוודאי מחשבת כמה תוכל לבקש עבורה.

הן נושאות ונותנות על המחיר ופייגל'ה מבקשת לפרוש לתשלומים ומניחה בידה תשלום ראשון. ממהרת לביתה.

בימים שנותרו היא מתקנת בזהירות את הנדרש, חוזרת ובודקת עד שמרוצה ממעשה ידיה.

פייגל'ה יודעת שהגיעה העת לספר לשרול. הן לא תוכל להשתתף ללא הסכמתו אך דוחה ודוחה כי חוששת היא לתקלה. עד יומיים לפני מעבירה במחשבתה את האופן שבו תודיענו על רצונה. היא תשכיב את הבנות לישון, תבשל עבורו את המטעמים שאוהב ולאחר מכן תלבש את השמלה, תתגלה כך לפניו ואז תסיח ליבה.

כך היא נוהגת. מכינה כבדי עוף מטוגנים בבצל ופירה. חצילים מטוגנים וקומפוט. שרול אוכל בהנאה גדולה, מהמהם  תוך כדי האכילה.

לאחר שנרדמו הבנות. ממהרת פייגל'ה ולובשת את השמלה ובאה לעמוד לפניו.

עיניו מתעגלות, אישוניו גחלים ומבטם זר לה. היא פולטת בהולה בקשתה ומסברת אזנו שכל הנשים הנשואות מהבלוקים תשתתפנה וגם היא מבקשת לקחת חלק.

שרול מקשיב לדבריה עיניו אינן מסגירות דבר והוא מחשה כאילו אין הדבר נוגע לו.

פייגל'ה מתקרבת אליו, נוגעת בתחינה בזרועו וחוזרת על בקשתה.

אך הוא כאמו אין רגשותיו ניכרים בו ורק עפעוף מהיר מסגיר סערה.

היא מבינה ששרול לא יענה והרי עיניו משתמטות ממנה ומניחה לו. פושטת שמלתה, מניחה בשקית המבושמת שבארון ומתקינה עצמה לשינה.

שרול במיטה בגבו אליה והיא שנתה נודדת לא מוצאת מנוס ממחשבותיה המציקות ואינן מרפות. שמא עליה לוותר, הן הדבר לא לרוחו, דעתו אינה נוחה ואולי אין הוא רוצה לראותה מוצגת לראווה. אלא שהיצר אינו מרפה כה משתוקקת היא לנצח, לעטור ראשה בכתר הנוצץ להיות לקנאת שכנותיה, נחמת שממון ימיה והיא מתעלמת מנבואת ליבה המבשר רע ושוקעת בשינה עמוקה. בחלומה זר פרחי ניצחון מונח בידה ובנותיה מספרות בגן על אמן היפה כמלכת אסתר.

שרול אף הוא אינו נרדם. בעיניים עצומות, מתחזה כישן, מהפכות מחשבותיו בבקשתה של פייגל'ה. לשם מה נשא לו אישה צנועה אם מבקשת היא לחשוף עצמה לפני כל?

"בת מלך כבודה פנימה" הוא מהרהר. וכי אינה יודעת זאת? מה לה ולתחרויות מטופשות, בשמלה לא צנועה כשמפתח החזה מאפשר לגברי הישוב הצצה בחמודותיה?

כשהייתה בת שש עשרה מיהר לארסה לו, שמא תלך בעקבות חברותיה ותלמד דרכיהן הפרועות. ואכן, אישה טובה היא.

עסוקה בביתה ובנותיה. דואגת למאכליו וצרכיו. דבר אין בלבו עליה.

וכעת, דבר זה? להיות מלכת נשף חשקה נפשה? רעיון עיוועים שנשתקע בלבה והוא מחשב איך יביא לביטולו.

מהרהר כך או כך. שוקל שוב ושוב עד שנופלת עליו תרדמה.

יום המסיבה ממהר להגיע. יום בהיר ללא עב. המטר פסק וריחו הרענן של אחר הגשם עומד באוויר. פייגל'ה כבר ביקרה במספרה עשתה שערותיה בתספורת חדשנית ההולמת את פניה. משחה שפתיה באודם לוהט וחשה עצמה כנערה צעירה העומדת לפני טכס כלולותיה.

השוויגר הגיעה ושרול הקדים אף הוא מעבודתו שלא יתאחרו למסיבה.

פייגל'ה הנרגשת ניגשת לארון להוציא מהשקית המבושמת את שמלתה היפה ואל ידיה מתנפלים קרעים קרעים של קטיפה ירוקה וזוהרת.

.

Besnard, Albert -1849-1934