בוקי סריקי ושאר פרטים קטנים

אחרי שמלאתי את השאלון שבו כתבתי בהלצה, שהייתה בה יותר מאשר קמצוץ אמת, שהמילה האהובה עלי היא "רזית!" קראתי על דיון שנערך בפסטיבל התקשורת שבמכללת עמק יזרעאל. (כתבה של לי-אור אברבך)

ראש החוג ללימודי נשים, רות ברזילי- לומברוזו  דיברה על דימויין של נשים בתקשורת. ועל תהליך של "כוסיפיקציה"- תהליך שנשים שרוצות להצליח עוברות וקשור להפיכתן לכוסיות.

כדוגמא הביאו את רותם אבוהב שהייתה עגלגלה והפכה לרזה. כמו גם, נינט טייב, עדי אשכנזי, ומיה דגן.

בדיון עסקו בדרישה מנשים להיות רזות וסקסיות כחלק מדרישות התפקיד. כדי להצליח עלינו להיות רזות. הרזון- כאידיאל נשי. לא חשוב אם את כשרונית, מבריקה, יצירתית. עליך להיות כוסית.

לפני כשבוע קראתי ראיון שנערך עם מספר רווקים בגילאים שונים. התכונה הראשונה והעיקרית אותה ציינו שהם מחפשים באישה היא.. נו, נחשו? נכון, צדקתם. עליה להיות כוסית. אישה שמנה נפסלת מידית.

החברה הישראלית רואה במראה החיצוני חזות להצלחה.

תכניות כמו "המראה" שבהן המשתתפות עוברות תהליך של ניתוחים פלסטיים והרזיה, זוכות לרייטינג נאה. המשתתפות מורחקות ממשפחתן למשך חודשיים, ועוברות טיפולים כירורגיים שונים במטרה לשפר את מראן החיצוני. אני חושבת על הלחץ החיצוני המופעל, כדי שנשים תעבורנה תהליך כה קשה ומסוכן, רק כדי לעמוד בסטנדרטים של מראה חיצוני.

ומה עם תוכנית הריאליטי "לרדת בגדול?  דבורית שרגל כתבה בביקורתה על התכנית שמדובר בפריק שואו. באנשים שלצפות בהם, עושה לנו להרגיש טוב עם עצמנו. אנחנו מרגישים נורמאלים לעומתם. ומי לא אוהב להרגיש נורמאלי?

כלומר, אנשים שמנים הם "לא נורמאלים" הם סטית תקן שמפריעה לתפיסה האסתטית שלנו. ולכן צריך לשנות אותם. לגרום להם לרצות לעבור תהליך שבסופו יצאו רזים הרבה יותר, מוצלחים הרבה יותר וכמובן מאושרים הרבה יותר.

לצורך זה כל האמצעים כשרים. להציג את המשתתפים כשגופם חשוף,  להשפיל אותם, לנזוף בהם, לשסות אותם אחד בשני. ואנחנו מציצים לעברם, ממעמקי הכורסה הנוחה שלנו, ונאנחים לרווחה.

בחברה שבה ההצלחה מקושרת לגוף חטוב ורזה, המראה החיצוני הופך להיות נושא פולחני ואנו מקדישים לו אנרגיות נפשיות ופיזיות. מודל האישה המושלמת דורש מנשים להיות עסוקות בספירת קלוריות, בפעילות גופנית במכונים השונים, ובטיפוח המראה במכוני יופי.

הערך העצמי מחובר למראה החיצוני ומכאן קצרה הדרך לבעיות האכילה הנפוצות כמו אנורקסיה ובולימיה ששכיחותן גוברת בעשור האחרון.