בוקי סריקי ושאר פרטים קטנים

"אבל לא הורדתי שערות ברגליים" אני מקטרת לה.

היא בביטול "מי רואה בכלל? תפסיקי עם השטויות, ולבשי כבר את בגד הים" וכבר מושיטה לי את הקטנטן ואומרת "את אחראית עליו".

אני אוחזת בגוף הפצפון בחוזקה. לחיו השמנמנה צמודה ללחיי והריח המתוק שלו כל כך רענן ונעים.

הוא בוהה בי בסקרנות, בחיוך שעל פניי ומיד מסתובב לעבר אמו כשכל גופו נוטה לעברה, מעווה פניו ומביע את סלידתו הגמורה ממני.

"הוא לא רוצה אותי" אני נבהלת. "רוצה אותך" אחותי לא מתרגשת. "אני כאן. תפסיקי לדאוג. תכנסי כבר למים"

נכנסת. הבריכה מוצלת והמים קרירים ונעימים. תום מצטמרר ומנסה להרים את רגליו. "זה נעים, זה נעים" משכנעת אותו. "הנה, תיגע במים" מכניסה את ידו למים. "רק שלא יבכה לי"

הגדולים צוהלים. שוחים מצד לצד, משפריצים. מחליטים על תחרות קפיצות ואחר כך עוברים לשחק כדורסל מים.

נזהרת שלא להפריע, משיטה את תום מצד לצד וגרגורי העונג שלו משכיחים את המראה שקפץ לעיניי כשהשתחלתי לבגד הים.

עכשיו מחליטים הגדולים שאני אהיה המשחק שלהם. הם מכריחים אותי להחזיר את תום לאימו. תופסים ברגליי ומושכים במרץ . מנסה להחזיק את ראשי מעל המים, לא מצליחה וצוללת לאיטי לקרקעית. הם מחליטים להציל אותי ומושכים בידיי.  צפה למעלה. בן השלוש צוהל " אני הצלתי אותך. אני גיבור"

ואז הוא מחליט שכדאי להטביע אותי שוב. כך יוכל להיות שוב גיבור.

אחרי מספר פעמים כאלה. נמאס להם. מזל. עוד פעם אחת והייתי מעדיפה להישאר על הקרקעית.

"תורך" מצווה על אחותי. תום חוזר אלי. אנחנו מתיישבים על המדרגה וצופים בשובבים הקופצים עליה, מושכים בתלתליה ומנסים לטפס על גבה.

אחר כך מורידים למים שני מזרוני ים, נותנים להם לשכב ולעצום עיניים ומשיטים אותם מצד לצד. כשנמאס והשפתיים מכחילות מקור והשיניים נוקשות אנו משדלות אותם לצאת החוצה.

"יש לי הפתעה בשבילכם" אני משקרת על מנת שיצאו ואחר כך שוברת את הראש איזו הפתעה להביא.

ג ל י ד ה. כן גלידה. צץ  הרעיון.

כולנו יושבים, מלקקים גלידת שוקולד וניל ואני מחליטה שלעזאזל הדיאטה. יש כאן נסיבות מקלות, מכבדת את עצמי במנה דומה וחשה בת מזל מאד.