בוקי סריקי ושאר פרטים קטנים

בסמוך לכנסיית מטחי הבנויה על מצוק, פסל כביר מימדים של סוס ועליו פרש מרשים האוחז בחרב , לראשו כתר. זה המלך גורגאסאלי שייסד את העיר. אנחנו מצטלמים למרגלות הפסל מכל הזוויות האפשריות. בימים שלאחר מכן, אנו נוכחים שהארץ מלאה פסלי סוסים ופרשים לזכר המלכים הרבים ששלטו בארץ.  הגאורגים חובבי פסלים, בכל צומת, על פסגות ההרים, בכפרים הרבים ובדרכים שוממות, תמיד אפשר לפגוש פסל לזכר מלך, סופר אהוב, משורר ידוע, אירוע מהעבר.

במרחצאות הגפרית העתיקות שבטביליסי שלט – "מעולם לא ראיתי דבר יפה יותר ממרחצאות טביליסי".  על החתום- פושקין. חתימתו מסולסלת וגאה. אני מנסה להביט במבנים המעוגלים האפורים דרך עיניו ולמצוא את היופי ונכשלת. פעם היה, בוודאי, הרבה יותר מרשים ואילו היום המבנים מתקלפים, מוזנחים ואין בהם הדר.

שיכונים- הארץ רחבת ידיים, מאוכלסת בדלילות. הערים המרכזיות צפופות והבניה מזכירה את שיכוני שנות החמישים של ישראל. קופסאות מוארכות הצבועות בצבעים עליזים- כתום, ירוק, כחול, אדום. מהמרפסות זרי פרחים מלאכותיים. הצבע והפרחים לא מצליחים להסתיר את ההזנחה, הבטון המתפורר, הגג העשוי פח מחליד, אדני החלונות העשויים עץ מבוקעים ושבורים. זו הבניה של הבולשביקים, מסבירים לנו. כל הארץ שיכונים, שיכונים.

הכנסיות הגאורגיות פשוטות ומרשימות. חלל רחב ידיים וגבוה. בעתיקות שבהן פרסקאות שנשתמרו ומספרים את סיפורי התנ"ך. הגאורגים הם אנשים מאמינים ולכן הכנסיות והמנזרים מלאים מתפללים. בצריחי הכנסיות ניתן להבחין לכל אורך הדרך. וכך גם בצלבים הממוקמים על פסגות ההרים. ביקרנו במספר כנסיות פרובוסלביות ואורתודוכסיות ובמנזרים מהמאות החמישית ואילך. בחלקן, התמזל מזלנו להקשיב לשירת מקהלה. באחת, הייתה זו אקפלה נשית – שירה מרוממת רוח ומרגשת. לא רציתי לצאת. הקולות הצלולים, העדינים, היו מכשפים. בכנסייה אחרת הייתה זו מקהלה גברית. גם כאן, סירבתי לזוז. רציתי לשמוע עוד ועוד.

אוכל- טעים מאד, שמן ומשמין.  את הלחם הגרוזיני אי אפשר להפסיק לאכול, הוא אוורירי, רך ונימוח. כך גם החצ'פורי- מאפה בצק ממולא במגוון מילוים, שעועית, גבינות, תרד. ויש את החינקלי- כיסוני בצק ממולאים, בדרך כלל, בבשר. ופנקייקים עשויים מתפוחי אדמה. ולביבות מתוקות. סלטי חצילים שמוגשים עם רוטב אגוזים. בכל ארוחה מגישים עופות, דגים ומאכלי בשר. ביחד עם רוטב שזיפים מיוחד.

הצלחות מגיעות ללא סדר מיוחד, נערמות זו על גבי זו, מלוות ביין ובמשקאות מתוקים. הקינוח- פירות ועוגות. הדובדבנים עסיסיים ומתוקים וכך גם תותי יער ופטל. זללתי כל כך הרבה שנראה לי שנרפאתי מאהבתי להם.

הכנסת אורחים- בדרך חזרה מקאחטי ( אזור הגפנים והיין)  שבק האוטובוס באחד הכפרים שבדרך. מהבית לידו עצרנו יצאה בעלת הבית הזמינה אותנו להיכנס לחצר, הוציאה מים קרים וגרעיני חמנייה והפצירה בכולנו להתכבד. לאחר מכן שלחה את ילדיה לקטוף עבורנו דובדבנים ותותים מהעצים שמאחור. היא נעלבה כשהציעו לה כסף וסירבה בתוקף. התרצתה לשקית במבה וביסלי ומיהרה להכניסם לביתה.

הגאורגים אותם פגשנו התגלו כמסבירי פנים, נעימים ורחבי לב.

סטאלין- בגורי, עיר מולדתו של סטאלין, ביקרנו במוזיאון שמנציח את פועלו. ברחבת העיר פסל ענק שלו, היחיד שנותר. בחצר המוזיאון קרון הרכבת שבו נסע למקום בו נכנעו הגרמנים בסוף מלחמת העולם השנייה והצריף שבו נולד.  במוזיאון 3 קומות , תצלומים, מתנות, שטיחים ארוגים בדמותו וכך גם חפצי נוי רבים. ומתנות שקיבל מכל מנהיגי העולם. המדריכה המלווה אותנו, מצביעה על הצילומים ומבארת מי הנוכחים. אף מילה על רודנותו, המיליונים שנרצחו בפקודתו. היא מספרת על האופן בו הצליח לתעש את רוסיה ולהביאה מטכנולוגיה של ימי הביניים לטכנולוגיית החלל. ועל הניצחון על גרמניה הנאצית. בתו עדיין חיה. ערקה למערב ב-1966.

יהיה המשך.

תמונת הכותרת- טיבליסי.

גורגאסלי ואכטאנג