בוקי סריקי ושאר פרטים קטנים

דפדפתם במגזינים ישראליים לאחרונה?

בשבועיים האחרונים יצא לי לשזוף עיניי במספר מגזינים. ביניהם עיצוב ודיור של מעריב. בניין ודיור – מו"ל: בניין ודיור. שמנת של הארץ ודה מארקר וומן. הם מודפסים על נייר עבה, משובח ומבריק. צבעוניים. מלאי תמונות . נעים לגעת, נעים לדפדף. הרושם איכותי ואנין.

ובעוד אני מדפדפת, הבנתי שקשה להבחין בין כתבה לפרסומת. שבעצם, הכתבה היא הקישוט לפרסומת. ולעיתים, לעיתים קרובות מדי, הכתבה היא הפרסומת.  

עמוד 82 ב"שמנת" של הארץ. הכותרת- מסיבת תה.

מספר מילים המתארות את החשק במגש מפנק עם כוסות תה בסגנון רומנטי וכפולת עמודים עם צילומי כוסות וליד כל צילום היכן ניתן להשיג ומחיר הסט.

עמוד 92 עוסק במשקאות אלכוהוליים "מנחמים". לא לנשים בלבד, כתוב שם. בעמוד תיאור המשקה ובעמוד ליד פרסומת המפרטת היכן להשיג.

וכך בנושאי ביגוד, תכשיטים, נסיעות לחו"ל. כשליד כל  "כתבה". עמוד עם פרסומת מתאימה.

בבנין ודיור הקונספט דומה. כתבה העוסקת בעיצוב חלל המגורים ובסוף הכתבה כדי שלא נצטרך להתאמץ יתר על המידה, מצויים הפרטים של ומספר הטלפון של המעצבים וכמובן הפרסומת המתאימה.

רק לבחור במה חשקה נפשך ואין בעיה. כלומר, זאת בהנחה שהכסף מצוי בכיסך ואין לך בעיה שיזרום כמים , ישר לידי המעצבים שידעו היכן כדאי להם לפרסם.

אני מחטטת קצת באינטרנט ומגיעה לחנות כלי הבית והעיצוב של הום דייזיין ואילו כתבות אני מוצאת שם? נכון. כתבות ממגזין דה מרקר ושמנת העוסקות בכלים הנמכרים אצלם.

עיתונאים כסוכני שווק.

ירחוני פרסום ושווק במעטפת מגזין יוקרה.