בוקי סריקי ושאר פרטים קטנים

בשבילה רק קישואים. בוקר, צהריים וערב. מבושלים, מטוגנים. בסלט. במרק. כממרח או כלביבות. מותר היה להוסיף קמח למתכון. גם ביצים ואפילו מעט בצל מטוגן ורסק עגבניות. צמחי תבלין התקבלו באהבה וכך גם מלח ופלפל. אפשר היה להוסיף גם שום ושומשום.

היא לא נגעה באלה הממולאים בבשר או בירקות ודחתה בשאט נפש את אלה עם הגבינה.

היא אהבה לקלות אותם על הגריל, מרוחים בשמן זית ובמעט שום ומלח או מעוכים יחד עם ביצה קשה ואז למרוח על פרוסת לחם שחור. אפשר היה גם כפשטידה או עטופים בפרורי לחם ומטוגנים.

במשך השנים השתכללה היצירתיות של בני משפחתה והם הצליחו למצוא מדי פעם מתכון חדש לבישול הקישואים, כי ידעו שכך ישמחו אותה.

אמא שלה נהגה לומר שכילדה אכלה הכול עד שיום אחד כשהייתה בכיתה ב', הגיעה הביתה זרקה את התיק על הרצפה והכריזה שמהיום תאכל רק קישואים. לא עזרו השכנועים. לא עזרו העונשים. שעות ישבה מול ארוחת הצהריים, מסרבת לאכול.

אסרו עליה לקום מהשולחן עד שלא תסיים את ארוחתה, אך היא בשלה.

האימא זכרה שבימים הראשונים, סירבה להכין לה אוכל מקישואים ומור הפסיקה לאכול.

רק לחם אכלה. לחם היה ברשימה הקצרה מאד של המאכלים המותרים לאכילה.

אחרי שבועיים נשברה האם והחלה לבשל קישואים. בבוקר ממרח על פרוסת לחם. וכך גם סנדוויץ' לבית הספר. בצהריים מרק, לביבות קישואים מטוגנות בבלילה. בערב שאריות מהצהריים.

הילדים הכירו אותה כילדה שאוכלת רק קישואים והיו מנסים לפתות אותה בסנדוויצ'ים מרוחים בשוקולד, היא סירבה ואכלה בהנאה כה גדולה את ממרח הקישואים שלה, שהילדים התחננו שתתן להם לטעום. היו ילדים שהחליטו שגם הם רוצים רק קישואים. אך כעבור מספר ימים חזרו לממרח השוקולד ולנקניק.

בתיכון המציאה לעצמה סושי קישואים . מדי ערב הייתה מטגנת עיגולי קישואים מצופים בפרורי לחם, מניחה בקופסת פח מיוחדת שבה היה מקום לבקבוקון רוטב סויה. ובהפסקה הייתה מוציאה את הקופסא שופכת מהרוטב למיכל קטן ומשתמשת במקלות אכילה כדי לטבול את עיגולי הקישוא המטוגן ברוטב.

באירועים משפחתיים ידעו כולם שיש להכין עבורה מנות מיוחדות. תמיד הייתה המנה של מור.וחבריה לכיתה ידעו שכשמזמינים את מור צריך לדאוג עבורה למנת קישואים.

הוריה שחששו מפגיעה בבריאותה לקחו אותה לרופא המשפחה שפסק ש"יש לתת לילדה לאכול מה שהיא רוצה." וכדי להרגיע את ההורים נערכו בדיקות דם שהראו שכל הערכים תקינים.

אימה נהגה לומר שעורה יהפוך להיות ירוק כצבע הירק. אך עורה היה בהיר וקורן וגזרתה משכה את עיני הנערים.

לקראת הגיוס לצבא ניסו לשכנע אותה להוסיף לתפריט מאכלים נוספים. אך היא עמדה בסירובה. לבסוף הוצבה בלשכת קצין העיר כפקידה ואת ארוחות הקישואים שלה אכלה בביתה. גם שם נודעה כחיילת המוזרה שאוכלת רק קישואים

הבחורים שהתענינו בה, ידעו שמסעדה אינה אופציה. ונדרשו לחשוב על מקומות בילוי אחרים ומעניינים יותר. את אלה שניסו לשכנעה לטעום מאכלים אחרים,סילקה. ומכיוון שהייתה נערה יפה וחדת לשון לא פסק מצעד הגברברים לביתה.

( ואולי אפילו גבר. שהרי מסתורין הופך אדם למושך יותר ואנו נפתים לנסות להסיר את הלוט ולגלות את המניע. וככל שיקשה עלינו לגלותו כך נתמיד במאמצים ונכפילם.)

כשסיימה מור את השרות הצבאי, התקבלה ללימודי משפטים ועברה לגור עם עוד שתי שותפות שהתרגלו במהרה להעדפותיה הקולינריות.

קשריה עם גברים לא היו ארוכים. הקשר הארוך ביותר נמשך כחצי שנה והתפוגג מעצמו. היא הביטה מרוחקת מעט ותמהה בחברותיה לדירה שהתאהבו, בדרך כלל, בבחורים הלא מתאימים ושהיו ממתינות רוטטות מצפייה לאות חיים מהם. הן הזילו דמעות כמים וליבן היה נשבר מחדש, מדי חודשיים.

עם רועי זה היה שונה. היא אהבה מיד את הקמט הארוך שנוצר בזוית פיו כשחייך. את האופן ששערותיו הזדקרו ולא עזרו כל ניסיונות הסירוק. אהבה את לבושו המרושל ואת העובדה שבגדים לא ענינו אותו. כשנשק לה היא רצתה שימשיך עוד וינשק ויגע בה ולא יפסיק.

כלל לא הפריע לה שרועי אכל רק בשר. בשר ותפוחי אדמה. קציצות . קבבים. המבורגרים ובכל הזדמנות בשר על האש. את היום היה פותח בכוס קפה שחור ועד הארוחה העיקרית לא אכל דבר. הארוחה כללה מנת בשר ותפוחי אדמה. בדרך כלל, העדיף תפוחי אדמה בתנור.

כשעברו לגור יחד, היו מבשלים יחד את ארוחותיהם. עבורו- צלי בשר וקציצות ותפוחי אדמה במגוון צורות הכנה. עבורה-  קישואים.

באחד הערבים כשישבו לאכול שכנעה מור את רועי לטעום את פשטידת הקישואים והוא הסכים בתנאי שהיא תטעם מתבשיל הבשר. הם החליפו את צלחותיהם ואכלו זה מצלחתה של זו.

מספר ימים לאחר מכן התארחו אצל זוג חברים ושוכנעו לאכול פרוסת עוגת שוקולד.

החתונה נערכה בקיץ ועד אז הם נהיו כמו כולם.