החיים בזבל והפח סגור.

אז ככה הסיפור הוא כזה..עד היום לא היתה לי סבתא..כאילו היתה אבל לא באמת כאילו היא חשבה שאם כל פעם שאני רואה אותה והיא הייתה מביאה לי כסף אז זה היה גורם לה לחשוב שהיא סבתא טובה..וזה לא שלא אהבתי אותהכאילו בכל זאת אני מהדם שלה..אבל עדיין זה לא היה סבתא...כשהייתי ילד קטן ותמיד ראיתי תסבתות של החברים שלי באות לאסוף אותם מהגן עם חפיסת שוקולד ביד או איזה מתנה קטנה כזאת..חחח זה הורג אותי לחשוב..כאילו למה סבתא שלי לא באה אלי עם איזה הפתעה נחמדה כזאת?!?![ולא חברה לא בגלל השוקולד או ההפתעה..;] אלא בגלל שסבתא שלהם בחיים שלהם..תמיד אמא שלי גם התעצבנה על זה שאין לי ולאחותי סבתא..ולפני שבוע בערך אחותי התקשרה לסבתא שלי ועשתה תמעשה הכי אמיץ שיש!!!היא אשכרה אמרה לסבתא שלי שהיא לא מרגישה כאילו יש לה סבתא ושהיא רוצה שהקשר בין כולם..כאילחו ביני אחותי אמא שלי והיא יהיה יותר חזק בלי ריבים שלא תנסה לקנות אותנו בכסף שלה...וסבבתא שלי פנימה את זה וקיבלה את זה כמו שצריך..והיום בפעם הראשונה ביים שלי ראיתי מזה כח של מילים..יצאנו ליום כיף אני סבתא שלי אחותי ואמא שלי..ואני כלכך נהניתי..=] אמא שלי וסבתא שלי דיברו ונהיו חברות שזה ממש עשה לי טוב בלב..סבתא שלי דיברה איתנו ואמרה לנו שהיא מצטערת שכל השנים היא לא היתהסבתא ומהיום היא מבטיחה שהיא תהיה..החיוך שהיה לי על הפרצוף ודמעות אושר שהיו לי בעיניים היו הדבר כמעט הכי חזק שהיה לי בחיים אז מה שהרווחתי זה את המתנה הנפלאה הזאת סבתא..את הזכות ואת ההזדמנות לראות כח של דיבור..וחוץ מזה גם קנו לי נעליים חדשות..חחחח קיצר חברים תלמדו אפ'פם אל תתבישו לאמר מה שיש לכם בלב כי זה עוזר..ואולי תקבלו נעליים חדשות..=]  (לא יפות כמו שלי..)חחחחח אה כן ונ.ב גם קנו לי ארנק של הלשון של the roling stoens=]