לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

the dark side of my life



כינוי:  ספירו

בת: 21

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2006

פרק 14- עיניים ירוקות


 

נרדמנו, ככה בלי דאגות.

בבוקר קמתי וכהרגלי הרמתי את הטלפון לכבות את שעון מעורר אבל ממש מופתע הייתי כשלא היה צילצול בכלל!

הרמתי את הטלפון וקיבצתי את העיניים בניסיון לראות מה השעה, השעה הייתה 4:32!

מיד קמתי, קפצת מהמיטה לובש את המכנס של אל הרצפה, ובו זמנית מנסה להתקשר לדניאל,

'למה היא לא העירה אותי?' אני שואל את עצמי, אני שומע את הצלצול של הטלפון של דניאל מהסלון.

אני הולך לסלון כדי לבדוק אם היא שכחה את הטלפון בבית, אני נכנס ורואה אותה יושבת על הספה ישנה ולידה ישן מישהו, גבר, מישהו שאני לא מכיר ולא ממש ראיתי את הבגדים שלה, טוב אני לא יודע מה היה שם כי הם היו מתחת לשמיכה, כל כך כעסתי!

הלכתי בכבדות לכיוון הספה המקוללת הזאת, כל כך רציתי לצעוק! להרוג אותו! מי הוא בכלל?! למה היא שוכבת איתו?! אולי זאת אשמתה?! מה קורה לי?! 

כל כך הרבה מחשבות, המוח שלי עומד להתפוצץ? מה קורה לי? אני לא שולט בעצמי, תעצור, תעצור! אני צועק לעצמי בלד כשאני מושך את השמיכה מעליהם.

אני עוצר כאני עם השמיכה ביד, והם מתחילים להתעורר, הם בכלל לבושים! הם שכבו? מה? אני? למה אני קוטע את ה, אהההההההההההההההההה, כל כך רציתי לצעוק באותו רגע! אהההה!

דניאל:"היי מאמי, מה שלומך?"

אני עושה לה איזה פרוצף מבועת

דניאל:"אהה, שכחתי, זה אלי"

אני:"בואי לכאן" היא קמה ולקחה לי את היד, ממש העפתי את היד שלה ממני.

דניאל:"מה קרה? אתה בסדר?"

אני:"אני בסדר?! אולי את רוצה לשכב אם עוד כמה אנשים ואז אני יהיה בסדר"

דניאל:"אל מה אתה מדבר?"

אני:"מי זה האיש הזה?!"

דניאל:"אלי? הוא ילד! הוא בן 16"

אני:"ואתה שוכבת איתו?!"

דניאל:"נראה לך?! אתה לא בוטח בי?!"

אני:"אני כבר לא יודע!"

דניאל:"הוא הבן דוד שלי!"

אני:"מה?"

דניאל:"כן! הוא בא אתמול ללימודים בישראל! הוא מצרפת!"

אני:"אני מניח שלא שכבת איתו.."

דניאל צוחקת, אני צוחק, אנחנו מתנשקים, למה הכל נגמר ככה? בעצם, אני די נהנה מזה..

רגע, העיניים שלה, שוב הם כחולות, או ירוקות, טורקיז!

 

אנחנו מספיקים בדיוק לפני שאני מוריד ממנה את החולצה, אבל אנחנו מפסיקים, כי אלי נכנס, הוא ממש נבוך.

אלי:"אני מצעטר"

דניאל צוחקת.. גם אני.. איזה מין מבטא צרפתי מצחיק

אני:"זה בסדר, אני מצטער על הקטע מקודם"

אלי:"זה בסדר, אנחנו משפחה"

באותו הרגע הרגשתי פרפרים בבטן, מצחיק, אני מרגיש טוב למרות שהוא אמר את זה, אני דווקא רוצה להיות חלק מהמשפחה שלו ושל דניאל כמובן.

 

נכתב על ידי ספירו , 18/12/2006 22:08  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



560

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לספירו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ספירו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)