אני זוכרת את הלילה לפני כיתה ז' ממש ברור, כמה בכיתי לאמא שאני לא רוצה שינויים, שאני לא אוהבת את זה כל כך..שיהיה לי חרא ואני לא אצליח בכלום. אבל כל כך טעיתי..
אני מניחה שמחר זה באמת נגמר. כיתה י'.
כמה שחיכיתי לכיתה הזו, למעבר לתיכון, לשנת הדרכה ראשונה, לגיל הזה, לבגרות (הנפשית, לא המבחן) הזאת. פתאום להבין שזה מאחוריי..זה לא נקלט.
אני לא יכולה להגיד שהשנה עמדה בציפיות שלי, כי היא לא. זאת הייתה השנה הכי קשה לדעתי שחוויתי אי פעם ושאני אחווה. זה דבר שיישאר בי לדעתי, תמיד, הפחד הזה מהצבא מול הפטריוטיות הזאת שבאה לי מאיפשהו או הדאגה למשפחה (למרות העובדה הנוראית שדי הזנחתי אותם) ולחברים שלי- כן אני פולניה אמיתית ואין מה לשנות.
למדתי על עצמי יותר מכל שנה אחרת.
למדתי שאם אני רוצה אני באמת יכולה אני רק צריכה לרצות מכל הלב וכל השאר ייעשה ועל הצד הטוב ביותר.
למדתי שברוב המקצועות אני כן צריכה לשבת על התחת וללמוד בשביל להצליח כי אני לא מהמצוינים ואני צריכה לקבל את זה.
למדתי שאני לא מושלמת- ואני בחיים לא אהיה. אני לא מיקי, אני לא ערן-אני ענת וזה הדבר המיוחד שאני מביאה למשפחה, את הפלפליות שלי את השמחה שאולי כבר נעלמה כי עולם "בעולם האמיתי". כי כזאת אני.
למדתי שכשאני בזוגיות אני פורחת בכל התחומים. הכל מצליח לי, אני לא מחפשת את עצמי ולא שוקעת בדיכאונות.
למדתי שכשאני אוהבת מישהו- אני אוהבת מכל הלב, אין יותר ואין פחות. זה הכי הכי, ואני אוהבת להראות את זה לאחרים כדי שחס וחלילה הם לא ישכחו את זה.
למדתי שאני יודעת לחיות את הרגע ולא תמיד להיות מחושבת..אני רק צריכה למצוא בדיוק איפה הגבולות שלי ואיך מאזנים בצורה הטובה ביותר.
למדתי שאני מנהיגה. כן, אני מנהיגה. למה? את זה אני עדיין לא יודעת בדיוק אבל אם אני רוצה אני יכולה לסחוף אחריי אנשים, העניין שאני כבר לא רוצה כמו פעם.
למדתי שבלי החברים שלי, לא הייתי יכולה להמשיך. אני חושבת שהם יודעים וגם יודעים למה.
אז זהו, מחר כיתה י' נגמרת ואני יודעת שהתעודה שלי הייתה יכולה להיראות הרבה יותר טוב רק אם הייתי משקיעה קצת יותר אבל לא בוכים על חלב שנשפך.
זהו מיום שלישי אני נטו חלוץ. שיהיה לי בהצלחה לא?
אל תעזבי אותי. אני זוכרת שרק הפכת לחמשושית ופתאום את אוטוטו כבר לא שמינסטית..ואני הייתי חלק מכל השנים האלו. מה אני אעשה בלעדייך? איך נשמור אחת על השנייה?
אני אוהבת אותך כל כך. אל תשכחי.
"דברי עכשיו ילדה אני שומעת,
כל העולם מקשיב למלמולך.
דברי, מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד יקשיבו לקולך.
דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.
עולם חדש וטוב אני אתן לך.
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ צהוב צהוב מתוך האפילה.
תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך.
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך.
אני אהיה גדולה גם בשבילך.
דברי עכשיו ילדה אני שומעת,
כל העולם מקשיב למלמולך.
דברי, מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד יקשיבו לקולך.
דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.
עולם חדש וטוב אני אתן לך.
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ צהוב צהוב מתוך האפילה.
תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך.
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך.
אני אהיה גדולה גם בשבילך."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
