הייתה לו מצלמה אחת כל החיים.

אחת מהמצלמות הישנות הללו, שאתה מצלם וישר יוצרת תמונה בצבעים נועזים מדי.

כולם אמרו לו להחליף אותה, אבל הוא לא הסכים.

לא היו לא ילדים או אשה.

הוא חי לבד, נווד בודד.

דירתו שכנה בסמטה השמינית, ליד הגן הציבורי.

הוא חי בדירת חדר קטנה, עם רהיטים ישנים.

הוא חבש כובע משובץ, אשר הלך איתו לכל מקום.

הוא לא עבד, חי בצניעות מירושה גדולה שהעניק לו סבו.

כשהוא מת, הנער מהדירה למטה נכנס לדירתו ומצא את האלבום הענק שאסף במשך כל חייו.

הנער בחן את התמונות הרבות היטב, וכתב ספר שמבוסס על התמונות שאסף הנווד הבודד.

הנער קנה מצלמה ישנה, מאלה שאחרי שאתה מצלם יוצאת תמונה בצבעים נועזים מדי, והחל לצלם כי יום בחייו.

הוא רצה שיזכרו אותו.

ואכן זכרו.