היא הגעה לארמון לאחר מסע של עשרה ימים בכרכרה המלכותית מאוסטריה הרחוקה.

כאשר נפתחה דלת הכרכרה, היא נלקחה לחדר מלא מראות.

היא הופשטה לעיניהם של עשרים וחמש משרתות, שלוש נסיכות ודוכסית אחת.

היא הולבשה במיטב בגדי הארמון והוכנסה לכרכרה בשנית.

היא הייתה רק בת אחת עשרה, תמימה, צנועה, ביישנית.

לאחר מסע קצר מן הארמון, הכרכרה עצרה.

היא יצאה ממנה וראתה נער בבגדים אדומים וחרב עומד מנגדה.

"הנסיך הנכבד הזה יהיה בעלך ושליט צרפת כולה" אמרה גברת מלאה שעמדה לידה והופיעה משום מקום.

באותו הלילה הם הוכנסו למיטה יחדיו, הם לא הבינו למה.

המלך הקשיש עמד למות בכל דקה, וכל מה שעניין את העם היה יורש, גם אם מילדים בני אחת עשרה.

באותו לילה לא קרה כלום. וגם לא בכל הלילות שלאחר מכן, גם כאשר שלטו באימפריה כולה, בעודם בני שש עשרה.

היא חיה חיי פאר, ניסתה להסתיר את הכאב והכישלון שחשה בעזרת אלכוהול והימורים.

העם לא יכל לסבול יותר, וביום הולדתה השמונה עשרה, הייתה תלויה בכיכר פריז.

תלויה בכיכר פריז, עם תאומים.

אני מאמין שהאמונה באלוהים היא אמונה ואני מאמין שאמונה בחוסר הקיום של אלוהים היא אמונה לכל דבר.

אני מאמין שהאדם יצר את אלוהים ושאלוהים יצר את האדם.

אני מאמין שלכל אחד יש סיבה לקיומו אבל יותר מדי אנשים חיים ללא מטרה.

אני מאמין שצריך לחיות ולחשוב על המוות ולהיות מתים ולחשוב על החיים.

אני מאמין שכל אחד כבול למסגרת, אך בשלב מסוים המסגרת נהית כבולה לו.

אני מאמין שכל אחד יכול להשפיע, השאלה אם הוא רוצה.

צריך להנות ממה שיש, כי גם כשנראה שאין, בפינה חשוכה כלשהי יש.

אז לחייך עושה רק לי טוב, ולבכות עושה רק לי רע.

צריך לחיות ולהנות.

דניאל