Where is my holly macaroni
find my holly macaroni and i'm yours |
| 3/2008
ארץ...?
אני לעולם, לא, אסלח לעצמי. אני לא מבינה, מה לכל השדים והרוחות, חשבתי לעצמי. באותו רגע, גורלי שניכנסתי לאותו מקום. פשוט כואב, לי שהרסתי לעצמי את שמי הטוב, את טיפת המוניטין שנישאר לי בעייני אנשים. זוהי פשוט סטייה, בצורה חד משמעית! אני לעולם, אבל לעולם לא, אכנס יותר לשירותים של הבנים.
באחד משעורי המתמטיקה הדלת קרצה לי, שוב. איך היא בכלל מרשה לעצמה, לגנוב את תשומת לבי מהפונקציות, הא? לאחר כה, זמן רב שניתקה את הקשר איתי. אבל, בלי שום קשר, היא הזמינני לבקר את ארץ הפלאות.
אבל מאסתי מארץ הפלאות. היא מתחילה לשעממם אותי, בצורה איומה. ממה כבר אפשר לצפות מארץ הפלאות? ובלי שום הקשר, אני לא רוצה להחזיר את הנוסטלגיה שבא אני והגנסטר הנודע ארנב האביב יורים ושודדים בנקים, מטמינים מכוניות תופות, בורכים לסימטה מרוחקת וממשים את אהבתנו ואת רומן התשוקה של שני אנשי מאפיה. והכאב וניתוק הקשר הידידי, ביני ובין הכובען המטורף ששם בתה כפית אחת סוכר במקום שתיים, כאשר בקשתי. וגם, לא מיתחשק לי לראות את המורה לערבית. באשר היא, מציקה שוב, ושוב לעמוד. ארץ הפלאות לא מעודדת אצלי אתגר חדש כדי להיכנס. ישנה הרגשה של
been there done that
ממה יש לי לצפות לדברים חדשים ליקרות שמה? לדבר עם פרחים מדברים? לשחק שחמט עם המלכה הלבנה בכבודה ובעצמה? אם כל הכבוד ואין לי מושג אם יש כבוד, נישבר לי הזין מארץ הפלאות וכל מה שקשור אליה. וכרגע אני מחפשת סגירת מעגל אחת ולתמיד, כדי שאני יקרא עוד ספר ילדותי שיביא לי השראה, אקח איתי כמה פיתות בלבנה, אצטרף לשבט בדואי ואנדוד למקום שירגש אותי מחדש. בכל מיקרה, את הבוק ריפורט שלי, אני כבר עשיתי. ואת מסיבת התה אני עם הבובות שלי מיזמן קיימנו. אז...
עד אז, יציאות החירום הן - משמאל, מלמעלה ומיתחת לחצאית של המורה לפיזיקה...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
