בזמן האחרון כמעט ולא יוצא לנו לדבר...שמעתי על הקול שלך שאת עצבנית...או סתם לא ממש שמחה לשמוע אותי...אני מצטערת על הנתק...באמת שזה לא בכוונה. אני פשוט קצת "מחפשת את עצמי" בזמן האחרון....ומנסה לברר מה הולך לי שם בראש...
אני כל-כך מקווה שאת לא מאוכזבת ממני או משו כזה...אני פוחדת שתקומי ותיקחי את הרגליים שלך ופשוט תברחי לי.....זה לא שאני לא רוצה להשקיע זמן....וזה לא שאני מתכוונת לתרץ לך עכשיו תרוצים כמו..."אני לא הייתי בבית הרבה וזה.."...למרות שזה נכון, תרוצים זה דבר מיותר.
פשוט זה מצב מוזר....
"אל תלכי לעולם , לא אל תלכי...."
שותקת עכשיו. ומקווה שאת סולחת.
לא בטוחה שאני באה לעשור בסופו של דבר....לפי מה שהבנתי מדבריו של אבא...אין לו יותר מדיי כסף...אז אני לא רוצה להעיק על הכיס שלו...אם הוא ייתן לי, אני אקח. אם הוא ישכח, אני אסתום את הפה.
מה לעשות...צריך להתחשב. במיוחד במשפחה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
