אני יושב מול המחשב , ולפני שניה היו לי הרבה רעיונות מה לכתוב .
אבל אחרי שנייה הכל נעלם .
מוח חכם יש לי
בלי בלאקים בכלל .
אולי החיים שלי זה בלאק אחד גדול של לשכוח מהעבר .
יש דברים שאני לא רוצה לשכוח .
אבל הרוב זה ניתן , אם לא מחויב לשכוח .
רוב החיים זה דברים רעים. =\
אבל לי יש שיטה .
מזלי שאני סנילי במיוחד .
אני שוכח תדברים הרעים מהר .
ותטובים זוכר .
קורא לי שקורה משהו טוב מאוד , , ואז הוא הופך לרע מאוד .
ואז המוח שלי מתבלבל . ולא יודע מה להחליט .
כי אם אני יזכור את הטוב אז הרע ישאר .
ואם אני ישכח את הרע אז גם הטוב ישכח .
גאד למה אני כותב על זה בכלל ?
נזכרתי .
כי אני בן אדם דפוק .
קו מפריד xD חחחחחחחחחחחחחחח .
אני יספר לכם על חלום מוזר שלי :
הלכתי לבד על שביל זכוכיות מוזר כזה .
מסביב הכל שחור ורק הזכוכיות בוהקות כאלה .
ממולי אני רואה ילדה יחפה שהולכת לעברי .
היא משאירה מאחריה שביל דם ומלא זכוכיות נכנסות לבשרה .
לי יש נעליים אבל אני מרגיש כאילה שזכוכית חתכה את הסוליה ונכנסה לנעל וכל צעד הוא כאב במקום אחר .
מישומה אני מרגיש את הזכוכית עולה לכיוון הלב ובדרך קורעת את חלקי הגוף הפנימיים .
אני ממשיך ללכת לכיוון הילדה , שלבשה בגד לבן קרוע .
השיער הארוך והשחור שלה כיסה את פניה .
ככל שאני מיתקרב אליה אני מרגיש את הזכוכית מיתקרבת יותר לאיזור הלב .
אני ממש קרוב אליה , כמעט יכול לגעת בה , אנחנו עומדים אחד מול השני כאשר הזכוכית ממש קרובה ללב .
אני מזיז את שערה כדי לראות את פניה והיא נעלמת .
הזכוכית יורדת בחזרה דרך הרגל וכל החתך העמוק הזה שקרע את חלקי הגוף הפנימיים מיתרפא . הזכוכית יוצאת מהרגל וכך גם החתך ברגל נירפא וגם החור בנעל . אני ממשיך ללכת .
אני מרגיש שאני עומד ליפול על שביל הזכוכיות , אני רואה דמויות בוהקות באופק , ואז אני נופל על שביל הזכוכיות .
ברגע הזה קמתי . כולי מזיע .
חלום מפחיד .
טוב זהו להיום .
כניראה שכן מצאתי על מה לעדכן .
מחר אחרי צהריים לסאפ החמודהה .... לפיד היר איי קום xD .
(_טיפש_) .
רימון מיתגעגע .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
