הרגשות התנפצו בנשימה אחת.

אין לי רגשות יותר.

לאחרונה אני לא אוהבת, לא שמחה, לא עצובה, לא בודדה, שום רגשות.

סתם מרגישה חלולה.

זה דיי נחמד, כי אני כבר לא עצובה כשיש כלפי מבטי מלאי שינאה, דמעות לא זולגות, כל הרגשות דוחקים לצאת החוצה, להגיד את כל האמת, הרגשות רוצים להפסיק לשקר.

כל החיים שיקרתי, לא אמרתי (כמעט) לאף אחד את האמת.

כששואלים אותי: "אני אוהב/ת אותך, ואת?"

אני לא יודעת מה לענות.

אני כבר (כמעט) לא אוהבת אף אחד.

אני אנוכית.

זונה.

טיפשה.

וחלולה.

אין לי מטרה בחיים.

אני רק מביאה רע.

אך הרגשות מתעוררים כשאני רוקדת.

(הריקוד האחרון שרקדתי היה גרוע, הוא היה בהופעת יום העצמאות).

אני כל כך אוהבת לרקוד.

לרקוד זה החבר שלי- מכירים 5 שנים.

לרקוד זה הבן זוג שלי- החתונה היתה שובת לב.

לרקוד זה אהובי, בן זוגי אחד ויחידי.

אולי יום אחד הרגשות יתעוררו, בתקווה.