לא רוצה.

לא רוצה שהכלב ימות היום.

שייקח את הזמן שלו, יגסוס לו דקה אחת דקה.

שיחכה עד שיתחלף התאריך.

עד שתיגמר היממה, ייגמר היום הזה, והתאריך יתחלף לו לחמישי.

החמישי בנובמבר.

לא רוצה שיפריעו לי.

לא רוצה שיגידו "הנה, הנה, תראו!"

לא רוצה שיגלגלו עיניים ויאמרו "כולכם אותו דבר!".

את יום מותו של ערפאת אני רוצה לחגוג בהדר ובפאר.

לא רק הפעם, אלא גם ביום השנה, השנתיים, והנצח.

רק שלא ייפול על יום מותו/הירצחו של רבין.

ואני יודע שכבר נאמר

כה אמר ה' צבאות צום הרביעי... יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים...

[זכריה ח', י"ט]

אבל לא זה צום הרביעי, ולא למועדים טובים כאלה התכוון הבורא.

עוד מאה וחמישים דקות,

ואז

שימות הכלב,

כי יומו כבר מזמן הגיע.