ראש הממשלה, אהוד אולמרט, זה שהיה אמור לעוף מזמן מכסאו אילו רק הצליחה מחליפתו לשמר את הממשלה הקיימת, אמר היום: "אני אוהב את חברון היהודית ומכבד עד בלי די את אוהביה, תושביה ושומריה, אך משהחליט בית הדין הגבוה לצדק כי יש לפנות בית מבנייניה, הוא יפונה. לא אתן להרים יד על הדמוקרטיה בישראל".

במשפט בודד זה הוא הצליח להרים יד גם על הדמוקרטיה, גם על שלטון החוק, גם על ההתיישבות בחברון, וגם על כל אחד ואחד מאזרחי ישראל שהיה רוצה שראש הממשלה - מושחת ככל שיהיה - יתבייש לשקר לנו בפרצוף.

אז בואו נבהיר משהו לטובת אולמרט ולטובת אלו שניזונו מהשקרים של התקשורת: בג"ץ מעולם לא פסק שיש לפנות את "בית השלום בחברון". גם אם נתעלם לרגע מהתקדים שקבע בג"ץ כאשר התעלם באופן בוטה מראיות בכתב ומהקלטות המוכיחות את רכישת "בית השלום" והמוכיחות כי המוכר שיקר במצח נחושה, וגם אם נתעלם מזה שפסיקה כזו לא היתה מתקבלת אפילו ע"י שופטי בג"ץ עצמם אילולי היה מדובר על בית שנקנה מערבים ע"י יהודים  - גם אם נתעלם משערוריות אלו - לא ניתן להתעלם מהעובדה שבג"ץ מעולם לא קבע שיש לפנות את "בית השלום" אלא שהמדינה רשאית לגרש את הדיירים.

מה שבג"ץ קבע, במלים פשוטות, זה שההחלטה נתונה בידי הממשלה, ובפשטות - שהיא פוליטית לחלוטין.

במלים אחרות - לבוא ולהגיד שבג"ץ החליט "כי יש לפנות בית מבנייניה" כדברי אולמרט - זה שקר גמור ונסיון להתנער מאחריות, ואם "קצין בכיר" חושב שהאירועים מבזים הוא צודק, כי השימוש בצה"ל ככלי ניגוח פוליטי ממניעים עלובים ובתירוצים עלובים אינו שונה כהוא-זה מקריאה לסירוב פקודה, ובשורה התחתונה - בהחלט מבזה את צה"ל.

ואת כולנו.