כבר כמה ימים שאני נכנס כל פעם לישראבלוג במטרה לכתוב על "פרשיית זכאי".

יש לי הרבה מה לכתוב בנושא, אבל נראה לי שאני אתמצת את זה לנקודות:

1. שירתּי תחת פיקודו של תא"ל שמואל זכאי בעת שהיה מפקד עוצבת הגליל.

2. עבדתי קרוב אליו בעשרות רבות של שיירות בלבנון.

3. עבדתי מולו בחמ"ל החטיבתי, כאשר אני מייצג את אגף הרפואה.

4. הבנאדם קשוח מאד, על גבול המטורף, ובעל נטיות חזקות להתפוצצות.

5. הבנאדם הוא כל מלה שתוכלו למצוא ושמשמעותה הפוכה מ"עדין".

6. הבנאדם דבק במשימותיו בכל מחיר. בכל מחיר.

7. אחרי זכאי, אם הכושר שלי יאפשר את זה, אני מוכן לרוץ בעיניים עצומות באש ובמים. מה שכן, אם לא במים, אז לפחות באש - זכאי אכן הריץ אותנו.

8. זכאי ראוי להערצה כאדם ומפקד.

9. אני לא יודע מה העובדות, אבל הלב שלי אומר לי שאם זכאי אמר שהוא לא הדליף, אז הוא לא הדליף.

10. האופן שיעלון התייחס לזכאי מגעיל אותי, ואני מקווה לא להיקרא למילואים כל זמן שהוא הרמטכ"ל. כנ"ל לגבי זמן כהונתו של מופז כשר הביטחון.

לסיכום:

1. אני לא מאמין שהעצומה תשנה משהו, כי ברגע שדפקו את הראש בקיר, יעדיפו לבנות קיר חדש ולא להוציא את הראש, ובכל זאת: חתמתי.

2. כל זמן שזכאי לא יחזור בו ויודיע כי הוא זה שהדליף לתקשורת, מבחינתי: