פשוט כדי שהיום הזה לא יעבור ללא התייחסות [כי אני אישית לא ראיתי התייחסות כלשהי "באתרים הגדולים"], סקירה זריזה על משמעותו ההיסטורית של התאריך בו אנו נמצאים..

היום לפני 57 שנים, ב-29 בנובמבר 1947, התקבלה בעצרת האו"ם ההחלטה על חלוקת ארץ ישראל והקמת בית לאומי לעם היהודי.

התהליך, ששורשיו נמשכים עד חורבן הבית ותחילת הגלות, החל למעשה בשנת התרמ"ב [1882], עת החלה העליה הראשונה אשר הסתמכה [בין השאר] על הפסוק בשיר השירים האומר "אמרתי אעלה בתמר" [בתמר בסיכול אותיות: תרמ"ב].

התהליך נמשך בחמישה גלי עליה עיקריים, תוך שהיהודים "מדורבנים" לעלות ארצה לנוכח עליית הנאצים לשלטון והרעת מצב היהודים באירופה מחד, ומאידך נעצרים על ידי הערבים והבריטים שותפיהם.

להצבעה הגורלית קדמו למעשה שתי הצהרות עיקריות מעל בימת האו"ם: הודאת בריטניה כי נכשלה בניסיונה להביא לידי פתרון את המצב בפלסטינה, והודעת השגריר הסובייטי לאו"ם [ומאוחר יותר נשיא ברה"מ] אנדריי גרומיקו כי ארצו תומכת בחלוקת הארץ.

לארץ נשלחה ועדה, ותושבי הארץ היהודים והערבים הוזמנו לשלוח נציגים לטעון בפניה, הזמנה שנדחתה בזלזול ע"י הערבים, דבר אשר זיכה את הנציגים היהודים בנקודות רבות.

בסופו של דבר המליצה הועדה על חלוקת הארץ, והנושא הועלה להצבעה, כאמור, ב-29 בנובמבר 1947.

בהחלטה תמכו 33 מדינות, 13 התנגדו, ועשר נמנעו.

למחרת ההצבעה החלו הערבים, שסירבו לקבל את תוכנית החלוקה, במתקפות על היהודים.

חשש רציני היה שלאור אי היציבות באזור יידחה [או יבוטל] יישום ההחלטה על חלוקת הארץ והקמת המדינה, אך בלחצו של ד"ר חיים וייצמן [לימים נשיא המדינה] הודיע נשיא ארה"ב דאז - הארי ס. טרומן - על תמיכתו בביצועה המלא של התוכנית.

התהליך הגיע בסופו של דבר אל קיצו ב-14 במאי 1948, כאשר הבריטים עזבו את הארץ, תוך שהם מקפידים ככל יכולתם לאפשר לערבים להשתלט על אזורים ומתקנים אסטרטגיים.

באותו יום, שעה לפני כניסת השבת, מעל בימה מאולתרת במוזיאון תל אביב, הכריז דוד בן גוריון על הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל, וביקש את הכרתן של מדינות העולם.

הראשונה להודיע על הכרתה במדינה היהודית החדשה היתה ארה"ב, וכך קמה מדינת ישראל, וכך פרצה מלחמת השחרור.

[ואלו היו ששים שניות על כ"ט בנובמבר והקמת מדינת ישראל]